קשה להגדיר את המילה "דוקומנטרי", וקשה עוד יותר להגדיר את "הדוקו המוזיקלי" - אסופת ראיונות מחברי מושא הסרט? שיר הלל,תיעוד חושפני מאחורי הקלעים או מסע יח"צ מתוזמר? עכשיו תוסיפו את אחד האמנים הקשים ביותר להגדרה - וזה שמחובר בצורה כה ישירה לקולנוע אך הקולנוע לא יודע איך לעכל אותו - ואת אחד מבמאי הדוקו פורצי הדרך ושוברי המוסכמות בתחום, שמטשטש את גבולות ההגדרה - ותקבלו את ,"Moonage Daydream" הדוקו המוזיקלי - או החוויה המוזיקלית, או הכי נכון, קולאז'/וידיאו ארט רחב היקף - מבית ברט מורגן אודות דיוויד בואי, שהחל את דרכו בפסטיבל קאן האחרון, עצר אצלנו בפסטיבל ירושלים, ממשיך לפסטיבל הסרטים בטורונטו ברגעים אלו ומגיע למספר הקרנות בימים הקרובים בישראל. אז האם מורגן מצליח לשבור הגדרות או רק מסבך אותן עוד יותר? התשובה היא - גם וגם.כפי שעשה עם ה-"רולינג סטונס" ב-"Crossfire Hurricane" מ-2012 ועם קורט קוביין ב-"Montage of Heck" מ-2015 (וכנ"ל על מפיק העל רוברט אוונס, ג'יין גודול ועוד), מורגן אוסף עשרות שעות תיעוד ואודיו של בואי לאורך השנים - מהופעות גורליות מכל תקופותיו, אסופת קליפים וקטעים אקספרימנטליים שיצר, דראפטים שונים של שיריו הגדולים, ראיונות מעונבים ועמוקים עם העיתונות, סצנות מסרטיו הרבים ("האיש שנפל מכוכב אחר", "הרעב", "חג שמח, מר לורנס" ועוד), קטעים מסרטים תיעודיים עליו ("ריקושט", אודות סיבוב ההופעות שלו במזרח הרחוק בעבור "Let's Dance", או התיעוד שובר הלב של הידרדרותו לסמים ב-("Cracked Actor" ושלל תמונות מחייו שאומרות הכל ברגע.
פרסומת
בו בעת, מורגן גם מצרף אלמנטים שאינם ישירות של בואי, אך עוזרים ליצור את הדמות הגדולה מהחיים שהיה: תמונותיו של משפחתו השבורה (אביו המנוח, אמו המנוכרת, אחיו למחצה טרי - שסבל מסכיזופרניה ואושפז לשארית חייו), חייו החדשים עם הדוגמנית אימאן, קטעי סרטים שהשפיעו עליו (מהאקספרסיוניזם הגרמני - "הקבינט של ד"ר קליגרי", "נוספרטו" - שמשך אותו לברלין הקרה ועד השבירה המנטלית ב"8 וחצי" ו"החותם השביעי"), קטעי אנימציה שנוצרו במיוחד בעבור הסרט ותמונות של אלו שהיוו לו השראה לאורך הדרך (הסופרים אליסטייר קראוולי וג'יימס בולדווין, השחקנים מרלן דיטריך ובאסטר קיטון, המוזיקאים ליטל ריצ'ארד ולו ריד).באמצעות כל אלו ועוד יוצר מורגן קולאז' של צבעים, תיעודים ורגשות שמתארים לא בהכרח התפתחות לינארית של חייו של בואי (ישנה קפיצה מתחילת חייו ל-"זיגי סטארדאסט", ומשנות ה-80 חזרה לתחילת שנות ה-70 - בין היתר) אלא של בואי הדמות, הפרסונה הציבורית שלו ושלל רבדיה ואיך כל חלק עיצב וערפל עוד יותר את חייו הפרטיים: הן מבחינה ציבורית והן מבחינה אישית. אנו פוגשים בסרט אדם שרצה ליצור ולהמשיך את הדחף הפנימי שלו רק להתקדם קדימה ונפל שוב ושוב לתוך תהומות הפרסום, ציפיות הקהל ונורמות חברתיות שונות. מורגן גם מפליא לתאר את הקשר הכמעט בלתי ייאמן (ושלעיתים נשכח) של בואי עם מעריציו ומראה כיצד בואי שימש כפה למאות ואלפי אנשים כמוהו שלא מצאו את מקומם בחברה המגודרת והשמרנית.
עם זאת"Moonage Daydream" , הוא סרט לקהל מצומצם ביותר - לחלוטין למעריציו המושבעים של הזמר; אין כאן רגעי קריוקי גדולים (להיטים מנוגנים לרגע ונעלמים, ושירים אזוטריים מופיעים). אין ראיונות עם קרוביו של בואי ותקופות שלמות מחייו נעלמות ברגע (לדוגמה, דמות The Thin White Duke מוצגת למספר רגעים בודדים, כך גם חזרתו לתעשייה בתחילת שנות ה-2010). מורגן מעז ויוצר וידיאו ארט בן שעתיים - וכל הבעיות גלומות בצירוף זה. בהקרנה שנכחתי בה מספר מסוים של אנשים עזב את ההקרנה וגם אני הבטתי בשעון מדי פעם. אין בכך לחשוב שווידיאו ארט איננה צורת יצירה רצויה ומוערכת - להפך, אני אוהב אותה מאוד ורצפי תודעה עשו פלאים לקולנוע האמנותי. ועדיין, דבר מה הרגיש מעט מתוח בכל החוויה הזו. "Moonage Daydream" לחלוטין שובר נורמות שונות של יצירה דוקומנטרית, ומזמין את צופיו לחוויה אחרת, שונה, גרנדיוזית וחד פעמית - ועדיין, היא איננה לכל אחד. במידה מסוימת, היא בואי האמיתי.
סרט תיעודי שבנוסף להיותו פרפורמר מקורי ויוצא דופן לזמנו,מדגיש את הצדדים האחרים של דויד בואי: האהבה,ההבנה, והעיסוק שלו בתחומי אומנות רבים.הסקרנות והלמידה שלו בתחומים רבים של החיים.סרט חשוב.
העריכה קצת אובר פסיכידאלית, בהתחלה זה היה מיוחד ומדליק אבל חזר על עצמו מידי.
תובנות פילוסופיות מענינות על החיים של דיוד. מאוד מעניינות!
עיבודים מיוחדים לשירים
אין מידע על עשיית המוסיקה שלו אלא על תפיסת החיים שלו, שכמובן השפיע על המוסיקה אבל לא רק.
ריגש - לא ממש,
מעניין- מאוד!
"שובר מוסכמות"
דיוויד בואי: Moonage Daydream
(עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות