מאז שצורות אמנות שונות החלו לצוץ, אהבת הקהל לז'אנר "מבוסס על סיפור אמיתי" לא חדלה: העולם הוא מקום שבו סיפורים קורים ומתרחשים ללא הפסקה, בקצב שהקולנוע/ספרות/טלוויזיה בחיים לא יוכלו לעמוד בו. עם זאת, יש דרך וצורה לספר סיפור אמיתי – או לבחור במה להתמקד בו. הקולנוע הבריטי סיפק בין היתר את "גברת האריס נוסעת לפריז" המתוק, "סוס מנצח" ו-"נשים בחזית" הקלוקלים, "החפירה" ותצוגות המשחק המעולות שלו ו"פילומנה", שהצליח לשלב טרגדיה, קומדיה ותסריט חד בסיפור על אישה מבוגרת בחיפוש מתמשך אחר בנה."למצוא את ריצ'רד" (“The Lost King”), שהוצג לראשונה בפסטיבל הקולנוע בטורונטו לפני מספר חודשים, מצא את דרכו למסכינו במהירות. הוא תוצר קולנועי מהצוות המנצח של "פילומנה" (בכל זאת, 4 מועמדויות לאוסקר) – הבמאי סטיבן פרירס, התסריטאי ג'ף פופ והתסריטאי/שחקן סטיב קוגן. הוא גם מזכיר את "החפירה" מנטפליקס מאחר וגם סרט זה עוסק בגניבת קרדיט ארכיאולוגי ובדמות לא נוצצת. אותו קסם בוגר ומפוכח של שני הסרטים הללו עדיין קיים ב"למצוא את ריצ'רד", אך חוסר התמודדות עם קלישאות שצצות פה ושם הופך אותו ללוקה בחסר.
פרסומת
"למצוא את ריצ'רד" מגולל את סיפורה האמיתי (תכף נגיע למחלוקת על כך) של פיליפה לנגלי (סאלי הוקינס, "צורת המים"), אשת מכירות ואם גרושה מאדינבורו שמתמודדת לא רק עם עייפות כרונית שפוגעת בקריירה שלה, אלא עם העולם ששופט אותה פעם אחר פעם. צפייה בגרסה מקומית למחזה השייקספירי "ריצ'רד השלישי" גורמת לה לפקפק במידה מסוימת בייצוגו ההיסטורי של המלך הבריטי. פגישה עם חבורה אקסצנטרית של היסטוריונים חובבים שקוראים לעצמם "ריקראדינים", והזיות חוזרות ונשנות של פגישות עם המלך עצמו (הארי לויד), משכנעות את פיליפה שהיא יכולה לעשות היסטוריה, ולשנות את דעת הקהל על המלך האכזר, המגואל בדם ובעל הגיבנת – אם רק תצליח למצוא את מקום קבורתו, שמעולם לא אותר. אל מול משפחתה המפקפקת (וגרושה בראשה – המגולם ע"י סטיב קוגן) ורשויות המחקר השונות העוינות (בראשן אוניברסיטת לידס), פיליפה מתעקשת להוכיח את עצמה ולהביא צדק.הכוח הדרמטי של סרטו של פרירס עומד בסופו של דבר בדמותה של פיליפה עצמה, ובתצוגת המשחק של סאלי הוקינס, שמזגזגת בין שבריריות אמיתית - כיאה לאדם שמתמודד עם רצון גדול ממנו ושכל סביבתו בטוחה שהוא "איבד את זה" – לבין עוצמות נפש וביטחון בצדקת דרכה. בגילומה של הוקינס, פיליפה אינה עוד קוריוז או מוצג ב"פריק שואו", אלא אדם שרק צעידה בדרך חתחתים למטרה שלא בהכרח תמצא תשחרר אותה מעולה. קוגן (גם בתצוגת המשחק שלו) ופופ מבינים שהכוח של סיפור אמיתי לא תלוי בספקטקל זה או אחר, או בבדיחה עבשה, אלא בדמות עמוקה מספיק שאנו נרצה לראות אותה מגשימה את חלומה.
מן הצד השני של המטבע, כשקוגן ופופ – ובמידה מסוימת גם פרירס – שמים את פיליפה בצד, הם מרגישים צורך לעבור דרך לא מעט מהקלישאות של סיפור שכזה, מה שהופך אותו לא פעם ללא עדין במיוחד - בלשון המעטה. כך, לדוגמה, כשהגרוש של פיליפה מתלונן באוזניה כי הוא מרגיש שהיא מצמידה לו אקדח לרקה, קול של תותח יורה נשמע ברקע.הכבדות המסוימת הזו של "למצוא את ריצ'רד" מתבטאת גם בתפקיד "הנבל התורן". אוניברסיטת לידס ונציגה בסרט ריצ'רד טיילור, מוצגים כמי שהפנו עורף להיסטוריונית החובבת כשזו ביקשה את עזרתם בהליך החפירה ובסופו של דבר רצו לקחת לעצמם את כל הקרדיט כשהממצאים ההיסטוריים התגלו; ייצוג זה של האוניברסיטה, זכה (ללא הפתעה יתרה) לביקורת חריפה - ואיומים בתביעת דיבה – מצד האוניברסיטה עצמה, שטוענת שהמוצג רחוק מהמציאות. הנבלים המוצגים באופן סטריאוטיפי מרדדים את הסרט ונותנים לו אפיון קומי לא מוצלח שרק מהווה מכשול לאיכות הסרט."למצוא את ריצ'רד" לא יהיה איום ממשי בטקסי הפרסים המתקרבים, וזה בסדר גמור. למרות מעידות והליכה בתלם ובצורה די עקומה פה ושם, סרטו של סטיבן פרירס מספק את הסחורה בעבורה מרבית הצופים – סיפור סוחף, משחק מצוין והפניית זרקור לאלו שקולם לא תמיד נשמע. לפעמים זה לחלוטין מספיק.
אישה נוירוטית מאדינבורו,מתעקשת לטהר את שמו של המלך ריצ׳ארד ה-3 שבמחזה של שייקספיר הוא מתואר כגיבן ואכזר מאוד.קשה לה מאוד לשכנע את כולם שיש לחפור ולמצוא את קברו.היא לא מוותרת.
מחזהו הנודע של שקספיר מציג את ריצ''ארד השלישי כאכזר וצמא דם.אשה בריטית אמיצה יוצאת למסע הזוי לנסות ולטהר את שמו ומעשיו.סרט מעניין במיוחד לחובבי התיאטרון הבריטי
למצוא את ריצ'רד (עמוד סרט)
סאלי הוקינס
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות