להעיר את השד ביקורת סרט

מאז עלה לאקרנים בשנת 1981, סרט האימה "מוות אכזרי" (The Evil Dead) של הבמאי ויוצר האימה סם ריימי, הוא הפך לקאלט. אף על פי שבזמן אמת הסרט לא הצליח לכבוש את הקהל ואת הקופות, נולדו לו שני המשכים, "מוות אכזרי 2" (1987) ו"צבא האופל" (1992), שגלש כבר לכיוון הקומי. במרוצת השנים המותג קיבל גם סדרת טלוויזיה ובשנת 2012 נוצר עיבוד מחודש לסרט הראשון בסדרה. יחד עם חברו הטוב ברוס קמפבל בתפקיד אש ויליאמס, ריימי יצר מותג די מטופש אבל חביב, שנחקק בליבם של שוחרי אימה.כמו תקליט שרוט וישן, התשוקה הבלתי נגמרת של הוליווד לחידושים ואתחולים נוסטלגיים לא נחה ובימים אלו מוקרן בבתי הקולנוע הסרט "להעיר את השד" (Evil Dead Rise), המשך נוסף בזיכיון האימה הוותיק, כשריימי וקמפבל חובשים הפעם את כובעי המפיקים ומפנים את המקום לדור הצעיר. לצורך כתיבת התסריט והבימוי גויס לי קרונין הצעיר, שזהו סרטו הבולט הראשון. האם הוא מצליח להחזיר עטרה ליושנה ולעשות כבוד למותג? אפילו יותר מזה. עלילת הסרט מתרחשת בלילה אחד. בת' (לילי סאליבן, "בחזרה מטואיצ'י") היא טכנאית גיטרות חשמליות שמגלה כי נכנסה להריון לא מתוכנן. משום מה, היא מחליטה בעקבות כך לבקר את אחותה הגדולה אלי (אליסה סאת'רלנד, "השטן לובשת פראדה"), המגדלת לבדה את שלושת ילדיה בבניין מתפורר לאחר שבעלה עזב את הבית. במקביל, מתרחשת רעידת אדמה הפוערת בור בחניון הבניין, וחושפת סליק מסתורי של כתבי קודש עתיקים. בין הפריטים נמצא ספר מלא באיורי זוועה ותקליטים עליהם מוקלט קולו של כומר המקריא לחש עתיק. הלחש מעיר רוח זדונית משנתה וכך ערב רגיל של פיצה וסרט הופך בן רגע לליל סיוטים עמוס בסיטואציות מזוויעות.כמו הסרטים הקודמים בסדרה, שהיו בעלי עלילה פשוטה מאוד על סף לא קיימת, גם "להעיר את השד" מתבסס כולו בעיקר על אפקטים, קפיצות בהלה, גלונים של דם, גועל ואינספור איברים כרותים. בראיון למגזין "וראייטי", קרונין סיפר שהוא רצה שהדם יהיה נוכח בסרט כמו שחקן נוסף. זה הצליח לו. במהלך הסרט נשפכים לא פחות מ-1,700 גלונים של דם מזויף. חוץ מהדם, בסרט משתתפים גם שחקנים (בשר ודם), שעושים עבודה טובה לא פחות. בדרמה המשפחתית המדממת הזו, אליסה סאת'רלנד היא אלי. מספר השורות שלה יחסית מצומצם והיא לא מפגינה כישרון משחק עילאי, אך היא מצליחה להטריד את הצופים בעזרת תנועות גוף מדויקות ומלחיצות, חיוך ג'וקר זדוני ועיניים שועליות וגדולות ולעורר אימה וחוסר נוחות. לפעמים נדמה כי היא עוד רגע פורצת מן המסך וקוטלת את הצופים. הסרט מנסה (קצת) לשרטט דרמה משפחתית על אחיות שאיבדו קשר, אימהות ויחסים בין משפחתיים. כל זה מיותר מפני שלסרט "להעיר את השד" יש תפקיד אחד – להפחיד. ובזמן שהוא מצליח לעשות את זה באופן מושלם, כל השאר מיותר ולא חשוב. הניסיון לייצר דרמה איננו הכרחי ולכן הוא כושל מלכתחילה. גם כשדמויות מסוימות נאלצות להתמודד עם שדים מהעבר והטחות אשמה מפיו של השד המסתורי, הסרט לא מתעכב על האלמנטים הרגשיים האלה וממשיך הלאה לחסל מישהו נוסף.הסרט מדורג לצפייה מגיל 18 ומעלה, דבר נדיר במחוזותינו, ומצליח להעלות את רמות הגועל מהסרטים הקודמים (שהיו לא יותר מקומדיות אימה זולות) בכמה דרגות. הוא מכיל כמות בלתי נתפסת של דם, איברים כרותים וקטעים מלחיצים במיוחד כמו פומפיה העוברת הלוך ושוב על רגל של אחת הדמויות. אם חשקה נפשכם בצפייה בסרט אימה מתוחכם, עם רציונל, מסר נסתר מן העין או סימבוליקה פתוחה לפרשנות, תעשו אחורה פנה בבקשה. הסרט מיועד לצופים עם סף רגישות גבוה במיוחד וקיבה מברזל, שאוהבים לזוז באי נוחות בכיסא.סם ריימי וברוס קמפבל יכולים לשבת בכיסאות שלהם ולהתרווח בנחת. קרונין הצעיר העיר את השד ואת המורשת שלהם, והצליח להפיק תוצר מוצלח למדי. בזמן כתיבת שורות אלו הסרט מקבל תשבחות רבים ועושה רושם שגם בקופות הוא יגלגל מספרים לא רעים בכלל - ואת זה הוליווד אוהבת יותר מהכל. האם זוהי תחייה מחודשת של מותג ותיק ואהוב? ימים יגידו. סופו של הסרט משאיר פתח לסרטים נוספים בסדרה, בתקווה גם שיהיו באותה הרמה.