אימה במצולות 2: התהום ביקורת סרט

לפני חמש שנים יצא לאקרנים הסרט "אימה במצולות", הפקה שקרצה לשוק הסיני שכללה ליהוק של הכוכבת הסינית הגדולה בעולם, בינגבינג לי, באחד התפקידים הראשיים. הסרט, המספר על מאבקה של קבוצת חוקרים ימיים בכריש פרה-היסטורי, הרוויח למעלה מחצי מיליארד דולר בקופות ולכן אין זה פלא שכעת מגיע למסכים סרט ההמשך שלו "אימה במצולות 2".שחקן סרטי הפעולה הבריטי בעל חוש ההומור המפותח, ג'ייסון סטיית'האם, אולי בעל הבעה וחצי אבל אני אישית מאד מחבב את הכוכב הקשוח. הוא חוזר לגלם את ג'ונאס טיילור, הצוללן ואיש הים האימתני שבתחילת הסרט מתפקד כמעין ג'יימס בונד ירוק, כלומר משתתף במבצע ללכידת רעים שמשליכים לאוקיינוס פסולת רעילה. ג'ונאס חוזר לתחנת המחקר מאנה אחד (הזכורה מהסרט הקודם), שם גדלה בתו החורגת דוברת הסינית. התחנה מנוהלת כעת על ידי איל הון סיני זאנג (וו ג'ינג) - חלק מהדיאלוג בסרט יהיה במנדרינית כדי מן הסתם לגרום לסרט להצליח בשוק הסיני, מה גם שהסרט מופק בשיתוף חברות סיניות. כעת התחנה גם מתהדרת בכרישה פרה-היסטורית משלה (השם המדעי הוא מגלודון) שנתפסה כגורה.בניגוד מוחלט לטריילר שמנסה ליצור את הרושם שהסרט הוא המשך ישיר של הסרט הקודם (בגנסון "הנה בא כריש גדול ואני לא אסכים שהוא יבוא לאכול אותי") כמעט שעה בסרט מוקדשת לצלילה של צוות המחקר לחקר התהום המסתורית שנמצאת ליד תחנת המחקר ובגלל פיצוץ עז גורמת לצוות להיתקע 8 קילומטרים בעומק הים. התוצאה היא חסרת הגיון בסיסי ומזכירה את הסרט "מצולות" של ג'יימס קמרון, אבל לעניים. כל ההתרחשויות בתחנה התת ימית מצולמות די בחשכה, יש מאבקים בין עבריין להשכיר לצוות שנקלע למקום, נחשפת קנוניה מופרכת והסרט הופך לפחות סרט כרישים ויותר סרט פעולה שגרתי. זה מתחיל לשעמם כי הרעים לא ממש מעניינים ואז איכשהו מגיע החלק האחרון שבו מנסים הטובים להציל המוני תיירים (בעיקר סינים) ממלתעות הכרישים ושאר יצורים לא סימפטיים במקום שנקרא "אי הכיף".התוצאה הכאוטית לא מצליחה להחליט האם מדובר בקומדיה טראשית מודעת לעצמה או אולי בכלל סרט אימה או סרט פעולה. העלילה לא ממש מצליחה לסקרן, ונראית כמו שילוב של ז'אנרים שונים שאינם מצליחים להתאחד לתוצאה אחת אחידה ומעניינת. קשה לחדש בז'אנר האדם נגד הכריש והסרט מזכיר שלל סרטים אחרים מ"מלתעות" עד "ים כחול עמוק", בזכות יצורים פרה-היסטוריים חדשים הוא מזכיר גם את "פארק היורה". אבל הוא לא מתקרב לרמתו של אף אחד מהסרטים המוזכרים מעלה.הבמאי בן וויטלי (העיבוד המחודש ל"רבקה") פספס את ההזדמנות לעסוק בצורה מבדרת בנושא של התערבות האדם בטבע ובעובדה שכרישים אינם החיות המסויטות שהפכו למפלצת הקולנועית הראשית מאז שנות ה-70 בזכות במאי יהודי בשם סטיבן ספילברג. התוצאה היא סרט קיץ תפל ודהוי. לעיתים הוא מצליח לעלות חיוך, אבל בעיקר בגלל אפס ההיגיון הבסיסי שבו.