אלופי החיים ביקורת סרט

ב-2018 יצא לאקרנים הסרט הספרדי "אלופים", שהביא את סיפורם של בעלי מוגבלויות ומאמנם הסורר שכנגד כל הסיכויים מצליחים להגיע עד לצמרת במשחק הכדורסל. הסרט, שהיה שילוב בין "נקמת היורמים" לבין התבנית הקלאסית של סרט ספורט, מאוד הצליח ואף נעשתה לו גרסה אמריקאית עם וודי הרלסון בתפקיד המאמן. לפני שנה יצא בספרד סרט ההמשך, "אלופי החיים", והפך לשובר קופות היסטרי וכעת הוא מגיע אלינו.הסרט מתחיל בגמר אליפות הכדורסל לבעלי מוגבלויות שבסיומו אף שמיודעינו זוכים במשחק הם נפסלים מכיוון שאחד השחקנים מהקבוצה (שהוא אצן מהולל, דבר שיבוא לידי ביטוי בסיום הסרט) גונב את כל המדליות שהוא וחבריו אמורים היו לקבל. כך נגמרת התהילה של האלופים, המאמן עוזב והעתיד נראה לוט בערפל. עברו שנתיים והמנהל הבלתי נלאה של הקבוצה מנסה לגייס מאמן חדש. לתמונה נכנסת בחורה חסרת ניסיון, שבכלל חשבה שהיא באה לאמן קבוצת כדור יד. היא נחשבת כבעלת מזל רע (כדי שאנו הצופים נזהה אותה במחנה של החלכאים והנדכאים), ובכלל אין לה ניסיון. מגלמת אותה השחקנית הצעירה והמוכשרת אליסה איפוליטו.מכאן מתחיל מסע מוכר עוד מימי "האחים בלוז" של "אנחנו מרכיבים את הקבוצה מחדש" שבו המאמנת החדשה מנסה להרכיב מחדש את האלופים, כולל הבחור שדפק להם את האליפות ושכביכול כולם שונאים. כל החבר'ה הטובים חוזרים - הבחורה עם תסמונת דאון, הבחור הביישן, הבחור הגבוה והמגמגם ועוד. התוספת לקבוצה הוא בחור הסובל מניוון שרירים הנמצא בכיסא גלגלים חשמלי שהוא (ממש במקרה) אלוף גיימינג ואחותו שמטפלת בו רק רוצה שהוא יישאר בחדרו ולא ייצא אל העולם. המסר הפשטני ברור - יש לשלב את בעלי המוגבלויות כמה שיותר בעולם ה"רגיל" בשם האחווה והרוח ספורטיבית. הכוונה כאן טובה והסרט מצליח לזעוק את זעקת האחר והשונה שרוצה שיתייחסו אליו כמו כולם.העלילה מתנקזת לאליפות הגיימינג שמשולבת באתלטיקה קלה, תחרות שאת סיומה אפשר לנחש למרחוק ושבה כל אחד מחברי הקבוצה ייתן את כולו למען הניצחון. "אלופי החיים" הוא סרט המשך סביר שלא מצליח לשחזר את איכויות היצירה המקורית עם עלילה מאולצת שממחזרת את הסרט הראשון ללא בושה. עם זאת הסרט מרגש לעיתים וסיומו סוחף. אפשר להנות ממנו אם באים עם ציפיות נמוכות כי לא מדובר ביצירה מתוחכמת. בהחלט אפשר להבין מדוע הוא הפך ללהיט אדיר בספרד.