בשנת 2008 הגיע לאקרנים סרט אנימציה משעשע וקצבי אודות דב פנדה שמנמן וביישן, בעל רעב תמידי וחלום להפוך ללוחם קונג פו, אותו הוא מצליח להגשים למרות כל הקשיים שבדרך (ויש לא מעט). רמת האנימציה הגבוהה והסיפור העלילתי המשעשע סחפו את הקהל הצעיר (ואף את המבוגר) ויצרו סרטי המשך. בניגוד לסרט הראשון הסוחף אותו ביימו מארק אוסבורן ("הנסיך הקטן") וג'ון סטיבנסון ("עולמם הסודי של גמדי הגינה"), הסרטים השני והשלישי, שבוימו על ידי במאים אחרים, היו פחות מפתיעים ופרט לוויזואליות המרהיבה – הפן העלילתי לא הצליח לרכב על גבי ההצלחה של הסרט הראשון. לפרק הרביעי בעלילות פו הפנדה הביאו את הבמאים מייק מיטשל וסטפני סטיין בתקווה לערוך מהפך. מהפך אולי לא קרה, אך שמונה שנים מאז הפרק השלישי בעלילותיו של פו, הוא עדיין מצליח להצחיק ולפי ההצלחה בקופות בארה"ב קהל הצופים התגעגע.למי שפספס או שכח, פו הפנדה אומץ על ידי האווז מר פינג ועובד במסעדת הנודלס שלו (משם החיבה העזה שלו לאוכל סיני). למרות מראהו השמן, חיבתו הרבה לדמפלינגים ועצלנותו הטבועה באופיו, בכל זאת מדובר בדוב – לפו יש חלום, להיות לוחם קונג פו מפורסם. למרות שהסובבים אותו מפקפקים כי יוכל להגשים זאת, הוא לא מוותר ולמרות כל התלאות שפוקדות אותו הוא מוכיח כי הוא לוחם הדרקונים הגדול ועל הדרך מתחבר עם חיות לוחמות קונג פו ונלחם באויבים השונים, וגם מגלה כי אביו הביולוגי חי והם מתאחדים. מאז הפרק הזה חלפו להן שמונה שנים וכעת, בפרק הרביעי פוגשים הצופים את פו בעמק האלה יחד עם שני אבותיו (הביולוגי והמאמץ). פו צריך למצוא לעצמו מחליף על מנת להפוך למנהיג רוחני, והוא לוקח את הזמן.
פרסומת
החיים הפסטורליים נקטעים כשזן, שועלה מסתורית, נכנסת לחייו של פו ומנסה לגנוב את מטה החוכמה שהוא נושא עימו. לפני שהיא נכנסת לכלא, היא פולטת שהיא יודעת על תכניותיה המסתוריות של צ'מליון, זיקית מרושעת בעלת כוחות כישוף כבירים שמסוגלת לעטות את צורתם של הסובבים אותה. בעקבות דבריה מחליט פו לסכן את עצמו, להוציא את זן מהכלא ולצאת עמה להרפתקה מסוכנת על מנת להציל את הכפר. ככל שהזמן עובר, פו מתחיל יותר ויותר להיקשר לזן ומגלה שהיא עברה לא מעט בחייה. גם זן מצידה מגלה את אופיו הנדיב וטוב הלב של פו. בעקבותיהם יוצאים אבותיו של פו לסייע לו במשימתו המסוכנת. האם יצליח לעצור את הזיקית? האם פו ימצא לעצמו מחליף ויעשה את המעבר לשלב הבא שלו? הסוף כאמור מתוק כמו רוטב הטריאקי ששמים על הדמפלינגים.סרט ההמשך הרביעי בסדרת סרטי האנימציה ממשיך את הקו של שני הסרטים האחרונים: הרבה אקשן עם בדיחות שצומחות על מצע עלילתי קבוע ודי ידוע מראש. את הסרט זה מביים מייק מיטשל, במאי עם ניסיון מוכח בסרטי אנימציה מוצלחים ("טרולים", "לגו 2") יחד עם הבמאית סטפני סטיין, שלה ניסיון דל כבמאית (ביימה את הסדרה המצוירת "שי-רה הנסיכה"). מדובר בזוג במאים חדש לסדרה זו שאמורים להזרים "דם חדש". אך הבעיה אינה נעוצה בבימוי, היא בעיקר קשורה לתסריט השבלוני והצפוי. במקום לנסות לעשות משהו חדש, שוב מגיח אויב חדש, הרפתקה שמטרתה להגיע אליו ולהביסו והקרב הגדול נגדו. נכון שעלילה שכזו מספקת הרבה אקשן ורמת האנימציה המופלאה של דרימוורקס בהחלט מרשימה בסצנות אלה, אך זה בנאלי למדי ואין אלמנט של הפתעה.
יש לציין את הדיבוב המוצלח בגרסה העברית עליו אחראים שרון כהן ולני כהן שגם ביימו ותרגמו. לימור שפירא שמוכרת מעולם התאטרון מגלמת את דמות הנבלית, הקמיליון, ועושה זאת בצורה מאוד אמינה. שירי גדני ("פולישוק") שמגלמת את ז'ן הערמומית חביבה ומרגשת. את הדמות הראשית לאורך ארבעת הסרטים מגלם דביר בנדק, והוא עדיין מהווה התאמה מושלמת לתפקיד. המסר שהסרט מכיל - לתת אמון באחרים למרות שישנו סיכוי להיכוות - הוא מסר שקצת קשה להאמין בו, במיוחד בתקופה זו, אבל טוב שיש קצת אופטימיות. בשורה התחתונה: סרט כיפי שכל המשפחה תהנה ממנו.