הזיכיון של "מקום שקט" תמיד היה בעל סיכון תסריטי, כשהעולם שבו הוא מתרחש מוצף בחייזרים קטלניים שמונעים מבני האדם לדבר או להשמיע קול, מה שמוביל לסרטים שקטים וחסרי דיאלוגים. שני הסרטים הראשונים, בבימויו של ג'ון קרסינסקי, צלחו את האתגר בצורה מופתית באמצעות השימוש בשפת הסימנים, בימוי משכנע וביצועים מהפנטים של אמילי בלאנט, מיליסנט סימונדס, נואה ג'ופ ואף זוכה פרס האוסקר קיליאן מרפי ("אופנהיימר"), שהצטרף בסרט השני.עם זאת, "מקום שקט: היום הראשון", שמתאר את אירועי היום הראשון של פלישת החייזרים לעיר הרועשת ניו יורק, דרך נקודת מבטה של סאם, חולה סופנית במחלת הסרטן, נאבק לשמור על אותה רמת חדשנות ומתח. למרות שיש בו צוות שחקנים מרשים ביותר ואף רגעי תחכום קטנים, הסרט לא מצליח להעביר את הקסם שהפך את קודמיו למרתקים כל כך.
פרסומת
הסרט מדגים את הנטייה של האולפנים לצמצם סרטי מקור ולהתמקד ביצירת פריקוולים מיותרים. הסרט משחזר את הנרטיב המוכר של "תשתוק או תמות" מבלי להוסיף שום דבר חדש או ייחודי אליו. כבר ראינו בסרט השני והמצוין פלאשבק משכנע ליום הראשון של הפלישה, שגרם לסרט שלם המוקדש לקונספט הזה להרגיש מיותר, צפוי ובסופו של דבר לא מרגש.הסרט מנסה להיות מרגש ועוצמתי, והוא כמעט מצליח, אך לבסוף הוא כושל בעיקר בגלל שהוא מסתמך על אותה נוסחה מוכרת ועל קשר לא מעניין עם חתול. במקום להתמקד בפיתוח אופי עמוק יותר של הדמויות, ואולי אפילו לטפל במתח הרדום בסרט, יש התמקדות מיותרת באלמנטים שטחיים שמוסיפים מעט לסיפור הכולל.
"מקום שקט: היום הראשון" הוא, למרבה הצער, חוויה מייגעת. היעדר הדיאלוגים, שהיווה מוקד כוח וייחוד בסרטים המוקדמים יותר, הופך כאן לחולשה וגורם לסרט להרגיש מונוטוני וארוך יותר ממה שהוא באמת. הסרט בעל רגעים חסרי פואנטה ועלילה איטית, בעוד שהמסע המרכזי מרגיש מאולץ ומגוחך, כששתי דמויות מחפשות משולש פיצה בזמן שהעיר כולה נחרבת. דמותו של אריק (ג'וזף קווין, "דברים מוזרים"), למרות הביצוע המוצלח, סובלת ממניעים לא מוסברים ומפעולות לא הגיוניות, מה שמותיר את הקהל מנותק ממנה לגמרי. לא ברור למה אריק, אנגלי שהגיע לניו יורק כדי ללמוד משפטים, כל כך נחוש לעזור לאישה שזה עתה פגש למצוא משולש פיצה בזמן שהוא צריך להיות מרוכז בלהציל את עצמו.לעומת זאת, דמותה של סאם (לופיטה ניונגו, "12 שנים של עבדות") בולטת עם מניעים ברורים וסיפור לא שגרתי, המספק נקודת מבט מרעננת בסביבה אפוקליפטית. דמותה מוסיפה עומק לסיפור, ומדגישה שההישרדות אינה המוקד הבלעדי בסרט. הגישה הזו מציעה ניצוץ של מה שהסרט יכול היה להיות, לו היה נשען יותר על סיפורים מונעי דמויות במקום להסתמך על אקשן דל וכתיבה טרחנית.אם אתם חובבי ז'אנר האימה, דעו כי "מקום שקט: היום הראשון" לא מצליח ללכוד את הקסם של קודמיו, וגם לא מצליח לעבוד כסרט אימה או מותחן. הוא אמנם מכיל ביצועים חזקים וכמה רגעים מוצלחים, אבל בסופו של דבר הוא נכנע למלכודת הפריקוולים של הוליווד, ומציע מעט חידושים או ריגושים. אם אתם לא יודעים על מה מדובר, עדיף לכם לראות את שני הסרטים הראשונים והמצוינים, לדלג על זה, ולחכות לסרט המשך.
העלילה לא קיימת. הדמויות תפלות והן מסתמכות יותר מדי על המפלצות כדי ליצור מתח. אתה הופך לחסר רגישות פשוט לא משנה מה קורה במשך הסרט
במהירות ואולי תתחיל להרגיש ישנוני כמוני.
הדבר היחיד הטוב בסרט זה המשחק של כל הדמויות השחקנים היו נהדרים. השחקנית ששיחקה את סאם הייתה ממש טובה בתפקידה
עכשיו לחלק הטוב ביותר. החתול פרודו שהופיע במשך כל הסרט כדמות משנה חמודה אך מיותרת שהוסיף חוסר הגיון וחוסר חשק לצפת בסרט .
ציון 5 בקושי
מקום שקט: היום הראשון (עמוד סרט)
לופיטה ניונגו
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות