הדרכים הלא ידועות ביקורת סרט

"הדרכים הלא ידועות" הוא סרט דרמה צרפתי העוקב אחר פייר ז'יראר, בגילומו של ז'אן דוז'רדן ("הארטיסט"), היוצא למסע של 1,300 קילומטרים ברחבי צרפת בעקבות תאונה משנת חיים. הסרט מבוסס על הרומן האוטוביוגרפי של סילבן טסון, אשר יצא בשנת 2014, נפל מגובה 8 מטרים ולאחר חודשים ארוכים שבילה בבית החולים ולא ממש התאושש, לקח על עצמו את האתגר לחצות את צרפת ברגל. דניס אימברט לקח את ספרו ועיבד אותו ליצירה קולנועית המציעה חקירה ויזואלית מרהיבה של צרפת הכפרית תוך העמקה בנושאים של גילוי עצמי וחוסן נפשי.לאחר שנקלע לתרדמת עמוקה, פייר מבטיח לעצמו לחצות את צרפת ברגל באמצעות שבילים קטנים ולא מסומנים בלבד, לאורך 1,300 ק"מ. גם אם הוא עדיין לא החלים לחלוטין מפציעותיו (הן הפיזיות והן הנפשיות), הוא מקווה שיוכל לנצל את המסע המסוכן הזה כדי להרהר בעברו ובמשמעות החיים. בחלקים הבודדים ביותר של המסע, אימברט מציע פרשנות באמצעות מונטאז' לסירוגין מפיסות חייו של טסון לפני התאונה אל מול סצנות ההליכה בהווה. הספר סיפר על לידתו מחדש והכואבת של סופר שסטה מהדרך הספרותית כדי להשתכר מרוח הזמן ואימברט פועל לשחזר את תחושותיו של טסון במהימנות יתרה. ז'אן דוז'רדן מגולל בקולו את מחשבותיו של סילבן טסון. לעיתים, עולה החשד כי מדובר באוסף של קלישאות שנשמעות קצת פומפוזיות למדי וזאת אולי במטרה להעניק נופך לדמותו של פייר, אך באופן פרדוקסלי דמותו יוצרת תחושת אנטגוניזם. במעלה הדרך פוגש פייר בדמויות שונות המתלוות למסעו, בין אם בנקודת העצירה במנזר או ביקור האחות שמתלווה אליו ובעת מפגש מקרי עם מטייל אחר שמצטרף אליו לחלק מן המסע. חרף ההתרחשויות במעלה הדרך, יש אלמנט משמים שיוצר את הרושם כי מדובר ברצף של סצנות אקלקטיות וכמעט חסרות משמעות. דוז'רדן, על אף דמות חסרת מעוף והשראה, מעניק הופעה נהדרת יחד עם קאסט שחקנים משכנע ומרגש.כדי לתאר בצורה נאמנה ככל האפשר את הטבע שתיאר סילבן טסון בספרו, אימברט התעקש לצלם את סרטו באותם שבילים שבהם טייל כותב המסע, בעיקר בהרי מרקנטור ובעמק הרויה. התוצאה לא פחות ממרהיבה וקשה שלא להתפעל מהנופים עוצרי הנשימה בהם חוצה גיבור הסרט דרך נופיה המגוונים של צרפת, שמציעים חגיגה ויזואלית של סביבות כפריות וטבע פראי ובתולי. המוזיקה בסרט כמעט ואינה מורגשת. היא עדינה ואטמוספרית ותואמת היטב את הנופים המרהיבים ואת המסע הפנימי של הגיבור ומשמשת לא רק כרקע, אלא גם כאלמנט המעצים את חוויית הצפייה ומסייע להעביר את הרגשות והתחושות של הדמות הראשית במהלך מסעה, כשהיא מוסיפה עומק רגשי לסצנות ומדגישה את יופיו של הנוף הצרפתי. לסרטי מסע יש את הכוח להניע למוטיבציה או לגולל סיפורים חזקים שמותירים עליך רושם בהמשך. היה ראוי ומצופה שהסרט יזכה לכתיבה והפקה נועזת יותר. אי אפשר שלא להרהר לאחר הצפייה בסרט ולהשוות אותו אל יצירתו עתירת השבחים של שון פן "עד קצה העולם" (2007). שני הסרטים חולקים את המוטיב המרכזי של גיבור היוצא למסע בודד דרך הטבע. עם זאת, הם נבדלים משמעותית באופן הביצוע ובנושאים הבסיסיים. כריסטופר מקנדלס ב"עד קצה העולם" מבקש לברוח מהחברה ולמצוא משמעות בבידוד, בעוד, פייר יוצא למסעו כצורה של שיקום פיזי ורגשי. המסע של פייר הוא יותר על התחברות מחדש למולדתו ולעצמו מאשר דחיית נורמות חברתיות."הדרכים הלא ידועות" מאמץ קצב איטי ומדיטטיבי יותר, המזמין את הצופים להרהר לצד פייר, בעוד ש"עד קצה העולם" מאזן בין רגעים מהורהרים לבין סצנות אינטנסיביות יותר המתמקדות בהישרדות. ההחלטה לחצות את צרפת ברגל לא נועדה להיות אקט של חרטה או רצון לגאולה, אלא כוונה שנועדה "לתקן גוף שבור"."הדרכים הלא ידועות" עשוי שלא לפנות לכל הצופים בשל הקצב המכוון והעלילה המינימלית שלו. עם זאת, עבור אלה המעריכים קולנוע מחשבתי וויזואליות מרהיבה, הוא מציע חוויה מתגמלת. כוחו של הסרט טמון ביכולתו ללכוד את מהות הנוף הצרפתי ואת המסע הפנימי של הגיבור, גם אם התפתחות הדמות של פייר פחות בולטת ממה שניתן היה לצפות.

החסד La Grazia חדש 2026

שתי עונות, שני זרים Two Seasons, Two Strangers 2026

אהבה במשפט Love on trial 2026

הקיץ ההוא בפריז Le rendez vous de lete 2026

הסוכן החשאי The Secret Agent 2026

צליל של נפילה Sound of falling 2025

חלומות Drommer 2025

התיקון Redress 2025

כל מה שלא נאמר Living in Two Worlds 2025

כלת ההר Vermiglio 2025