בעידן שבו הוליווד מתקשה לייצר רעיונות מקוריים, כל הכרזה על עיבוד, חידוש, המשך או פריקוול לסרטים עליהם גדלנו מכניסה את הצופים הוותיקים לסטרס וחרדה. אל תגעו לנו בזיכרונות הטובים, אתם תהרסו את זה כמו שעשיתם כל כך הרבה פעמים. אמנם "שישי הפוך" של 2003 הוא לא בדיוק קלאסיקה שגדלנו עליה והוא עצמו עיבוד מחדש לסדרת סרטים משנות ה-70, אבל הוא היה סמל לתקופה של תרבות אחרת ופשוטה יותר. תקופה בה סמארטפונים ורשתות חברתיות לא היו קיימים, להקות פופ-פאנק הובילו את מרד הנעורים, כולל סגנון הלבוש והתסרוקות, ולינדזי לוהאן הייתה כוכבת קולנוע בשיאה.הרבה השתנה מאז, גם בהוליווד וגם בחיים האמיתיים. דור ה-Z הוא לא אותו נוער של שנות ה-2000, הרעיונות כבר לא אותם רעיונות והערכים כבר לא אותם ערכים. "ילדות רעות" עובד למחזמר בברודווי שעובד בחזרה לסרט. הקריירה של לינדזי לוהאן הידרדרה ממאה לאפס תוך תקופה קצרה והזמן שעבר מאז "שישי הפוך" הוא מעל פי שתיים מגילה דאז. לעומת זאת, ג'יימי לי קרטיס רק השתבחה עם השנים ונוכחותה היא סוג של צפירת הרגעה לגבי איכות הפרויקט. מהמשך סאגת "האלווין" שהיא סוחבת מזה חמישה עשורים, לתפקיד זוכה אוסקר ב"הכל בכל מקום בבת אחת" והופעה זוכת אמי ב"הדוב", השחקנית הוותיקה שכבר הייתה על סף פרישה חווה את העשור הפורה ביותר שלה מבחינה מקצועית.
פרסומת
החדשות הטובות הן שחוץ מקרטיס ולוהאן, "שישי הפוך יותר" מחזיר את כל הכוכבים של הסרט המקורי. ממש כולם חוזרים, גם דמויות שכבר שכחנו שהיו שם, וזו הפתעה נעימה מאוד להיזכר בהן עם כל הצופים באולם. פחות נעים לראות את חותמם של שני עשורים על גופם ופניהם של השחקנים, אבל אלה החיים ואחד המוטיבים המרכזיים בסרט. שתי דמויות ראשיות חדשות, הדור הבא של המשפחה, הן השחקניות הצעירות ג'וליה באטרס ("אמא אמריקאית", "היו זמנים בהוליווד" – הילדה שגורמת לדמות של ליאונרדו דיקפריו לדמוע מהתרגשות על סט הצילומים) וסופיה המונס. אליהן מצטרפים מני ג'סינטו ("המקום הטוב") ו-ונסה באייר ("סאטרדיי נייט לייב").22 שנים עברו מאז אירועי הסרט הראשון, שבו האמא טס (קרטיס) והבת אנה (לוהאן) הוחלפו בעקבות כישוף סיני וזכו להבין דבר או שניים מנקודת מבט אחת של השנייה. אנה היא אם חד הורית להארפר המתבגרת (באטרס). אנה ויתרה על חלום להקת הרוק לטובת עבודה מאחורי הקלעים וכתיבת שירים למגירה. טס היא סבתא מאושרת ומעורבת יתר על המידה בחיי הבנות, תוך כדי המשך טיפוח הקריירה שלה כפסיכולוגית. זוגיות חדשה של אנה עם הורה חד הורי אחר (ג'סינטו) מאיימת על שלמות המשפחה. לא רק הארפר נאלצת לסבול את אחותה החדשה, בת כיתתה לילי (המונס), אלא בני הזוג מתכוונים לעשות רילוקיישן לאנגליה לאחר החתונה ולהשאיר את הסבתא לבדה בקליפורניה. האינטרס המשותף היחיד של שתי הבנות הוא ביטול החתונה, בהומאז' עלילתי מובהק ללהיט דיסני אחר בכיכובה של לוהאן, "אבא מתארס". החיכוכים מגיעים לשיאם עד למפגש אקראי עם מגדת עתידות, שבבוקר למחרת כל אחת מארבעת הנשים מתעוררת בגוף של מישהי אחרת.
תאמינו או לא, יש דברים שלעולם לא משתנים. כוכבים כמו לוהאן קמים, נופלים ועושים קאמבקים. טכנולוגיות שלא היו קיימות ב-2003 כבר הפכו לפחות רלוונטיים, כמו פייסבוק שחוטף כאן בדיחה עוקצת מהבנות הצעירות. רק יחסי הורים וילדים נשארים סבוכים ומורכבים כמו תמיד. אפילו עבור ילדי דור ה-Z. מעניין מה פרויד היה אומר אם היה צופה ב"שישי הפוך", ולא במקרה הדמות של טס היא פסיכולוגית. אפילו מבעד לקלילות המשפחתית של דיסני ניתן לראות את מוטיב הבת שרוצה להידמות לאמא ובאותו זמן להתמרד נגדה. כשכל אחת מהן מוצאת את עצמן בתוך גוף לא להן, הן נאלצות להתמודד עם בעיות שהן לא היו מודעות להן, מה שיוביל בסופו של דבר לאמפתיה ופיתרון קונפליקטים פנימיים.האלמנט המיסטי שבמרכז הסרט הוא לא רק כלי לפיתוח דמויות תוך כדי התבוננות מנקודת מבט אחרת, הוא גם מקור נהדר לקומדיה והומור מודע לעצמו. האימה של הבנות כשהן מוצאות את עצמן בגוף מבוגר יותר מבוטאת באמצעות השחקניות המבוגרות עצמן. אין תחליף לג'יימי לי קרטיס שבוהה בעצמה במראה ומתלוננת שאין לה שפתיים והעור שלה תלוי על העצמות, או מנסה להסתיר שהיא לא מצליחה לקום מהרצפה. גם לינדזי לוהאן נכנסת לטריטוריה חדשה, ובעזרת הומור עצמי, היא מצליחה להפתיע לטובה. לעומתן, המבוגרות בגוף צעיר עושות את הדבר ההגיוני עבורן ויוצאות למסע של קלוריות וסוכרים ללא חשבון, מסיבות, בגדים צעקניים וגמישות מפרקים. ההומור בסרט אינו חד-ממדי ולא מקטין אף דמות ראשית אל תוך תווית. טס היא לא רק סבתא שנאבקת עם ציוד הקלטה בפודקאסט שלה, הארפר ולילי הן לא סתם נערות שניזונות מטיקטוק ותקועות בטלפונים, ואנה זוכה לרבדים מפתיעים בזכות הופעתה של לוהאן.אנחת רווחה ענקית משתחררת כבר בדקות הראשונות של צפייה ב"שישי הפוך יותר". הסרט לא מנסה להיות טוב יותר מקודמו, אך כן מספק בהצלחה חוויית צפייה מהנה עם המון קריצות למקור שמעוררות פרצי נוסטלגיה בלתי נשלטים. הכימיה בין שתי השחקניות הראשיות רק העמיקה עם השנים, הרבה בזכות הבגרות שנדרשת מהן להביא אל תוך הדמויות. ניכר שהתסריט מעוניין לרצות את כל הדורות המעורבים, גם הוותיקים וגם כאלה שעוד לא נולדו כשהסרט הראשון יצא. זו משימה לא קלה ויש מעידות פה ושם, אבל המאמץ מורגש היטב. ההחלפה הכפולה, שלעיתים מעט מסובך לעקוב אחריה ולהבין מי זו מי, משרתת היטב את מטרות הסרט לשחזר דמויות אהובות ולייצר חדשות תוך שיקוף מדויק ועדכני לעולמם של כל המעורבים. כיף להתבדות ועוד יותר כיף לצפות.
אכזבה גדולה לאוהבי הסרט הראשון! גם אם אתם מתחברים לז''אנר של חילופי זהות, הסרט הזה יאכזב אם אתם מעל גיל 18 וראיתם סרט אחד או שניים בחייכם. רק בזכות ג''ימי לי קרטיס לא יצאתי באמצע...
קרא.י עודקומדיה • מציג מעל ל 11 חודשיםנצפה בקולנוע
אהבתי את הקצב הכיפי של הסרט ואת השילוב בין הומור לדרמה משפחתית. העלילה זורמת, הדמויות צבעוניות, ויש תחושה קלילה וכיפית לכל אורכו. זה מסוג הסרטים שמסיימים עם חיוך
וגם עם רגעים קטנים של רגש ונוסטלגיה.
קרא.י עודקומדיה • מציג מעל ל 11 חודשיםנצפה בקולנוע
"כיפי ונוסטלגי"
שלח/י
לינדזי לוהן
ג'יימי לי קרטיס
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות