"האנושות צריכה לעשות עם עצמה חשבון נפש בזמן הקרוב מאוד... אנשים צריכים לבחור את הדרך הנכונה - אחרת, אני לא יודע עוד כמה זמן נותר לנו" - את המשפט הזה אמר הבמאי היווני יורגוס לנתימוס ("מסכנים שכאלה", "המועדפת") כשנשאל בפסטיבל ונציה האחרון לתמה מאחורי סרטו החדש והקודר "בוגוניה" שעולה השבוע לאקרנים אצלנו.כל מי שמכיר אפילו בקצת את יצירתו של האמן הסוריאליסטי הנ"ל, יודע שלנתימוס אינו חובב גדול של המין האנושי. במקום זאת, הוא מעדיף להקצין את הפרוורטיות והאלימות המושרשת באנושות. עדיין, אפילו מי שמראש לא עשה הנחות לאנושות, יודע שלפעמים צריך להוריד כפפות ו'להתלכלך' עוד יותר, אפילו במחיר חזרתיות. כזה הוא "בוגוניה".
פרסומת
"בוגוניה" מעבד די בנאמנה את סרט הקאלט הקוריאני של ז'אנג ג'ון־הוואן, "הצילו את הכוכב הירוק!" מ-2003, כשהוא עוקב אחר טדי, דבוראי חובב (ג'סי פלמונס; "רוצחי פרח הירח", "כוחו של הכלב") ומאמין פנאטי בתיאוריות קונספירציה, שמשוכנע שקונגלומרט התרופות הגדול באזור אחראי להידלדלות הדבורים ולמחלתה הקטלנית של אמו המכורה למשככי כאבים (אליסיה סילברסטון). אי אז, טדי מחליט לרתום את בן דודו הפתי והחלול דון (איידן דלביס) למשימה מסוכנת "שתציל את העולם": לחטוף את המנהלת המחושבת והקרה של חברת התרופות, מישל (אמה סטון), ולאלץ אותה לחשוף את מפעיליה.רק התיאור הקצר הזה מעלה זכרונות מ"משחקי שעשוע" של מיכאל הנקה, אך היכן שגיבוריו של הבמאי האוסטרי פעלו מיצר ניהיליסטי להרוס את העולם, הגיבורים של לנתימוס - מהאקטיביסטים החוטפים ועד המנכ"לית חסרת האכפתיות - משוכנעים שהם אכן גיבורי השעה, פועלים להציל את אמריקה האבודה מעצמה. בכך, באמצעות תסריט זה של וויל טרייסי ("יורשים", "התפריט"), לנתימוס אכן מקצין את מדד המיזנתרופיות החביב עליו (באופן שמזכיר יותר את "סוג של חסד" מהשנה שעברה, זהו אינו "מסכנים שכאלה" החולמני יותר), אך גם מגיש את אחד מהסרטים המקורקעים והאקטואליים ביותר שיצר.
רוצים מותחן חטיפה נוקב? רוצים קומדיה שחורה חסרת מעצורים? רוצים עיסוק במשבר האופיאטים (משככי כאבים) והקיטוב הפוליטי הקיצוני בארה"ב? הכול כאן. העובדה שהפרויקט יועד במקור לבמאי ארי אסטר ("מידסומר", "בו מפחד"), שמשמש כאן כאחד המפיקים ובעצמו שחרר השנה מותחן סאטירי שמושתת עמוק באקלים הפוליטי האמריקאי של התקופה, גם בכיכובה של אמה סטון – "אדינגטון" (שלא עלה מסחרית בישראל) – מצביע על מגמה מתמשכת של הבמאים הגדולים (מקומיים וזרים) שעובדים בהוליווד לשים בצד את המטאפורות המופשטות יותר ולעסוק ישירות בפצע המדמם של אמריקה; להשתמש בקולנוע כקריאה לפעולה. אין ספק שזה ראוי להערכה, אבל היכן שסרטים כדוגמת "קרב רודף קרב" המהולל מצליחים לעורר דיון מבלי להאכיל בכפית את הקהל, לנתימוס וטרייסי בוחרים בדרך ברורה יותר, כמעט פשטנית לעיתים, שמאטה את הסרט לרגעים.כל זה לא היה עובד בכל מקרה בלי המוזה הגדולה ביותר ללנתימוס בשנים האחרונות והיא כמובן אמה סטון, שממשיכה להוכיח שהבחירה להתרחק מבלוקבאסטרים גדולים אל עבר סרטים קטנים ונועזים יותר בראה אותה מחדש כשחקנית אניגמטית, כובשת, שקשה לצפות מה תעשה בסצנה הבאה בסרט או מחוצה לו. ג'סי פלמונס שלצידה עדיין נותר אחד משחקני האופי הטובים ביותר של דורו, בתפקיד שנותן לו הרבה יותר מה לאחוז בו מהרגיל - מן הראוי שהוליווד תעניק לו לפחות פרס אחד קטן (ספק אם זה יקרה בקרוב)."בוגוניה" הוא לא הסרט המקורי ביותר שלנתימוס עשה, אבל זה שהכי הגיוני שיעשה בשנה שכזו. כל עוד הבמאי הנועז הזה ממשיך בדרכו, אנחנו יכולים להיות רגועים שמישהו שם דוחק באמנות קדימה.
אחד הסרטים היותר איכותיים ומפתיעים של השנה, אולי של העשור. כמו רוב הסרטים של לנתימוס, גם הנושא הזה בועט לפניו של הצופה. מבוצע ללא דופי ומשוחק מדהים גם על יד אמא סטון ובמיוחד על ידי ג''יסי פלמונס. מומלץ להגיע לצפיה ללא כל ידע מוקדם, כולל לא לקרוא את תקציר הסרט כאן באתר, אבל את זה אתם כבר בטח עשיתם... לא נורא, לדעתי, עדיין תהנו מהסרט אם אתם אוהבי הז''יאנר.
(גילוי נאות: נרדמתי לפרקים)
האמת, בדרך כלל אני אוהבת סרטים שמשחקים עם המוח של הצופה, אבל כאן לא הבנתי כלום.
הסרט יוצר מתח דרך השאלה אם הם משוגעים או היא באמת חייזרית אבל הכול מרגיש מבולבל מדי
"מקאברי ומותח"
שלח/י
אלישיה סילברסטון
אמה סטון
ג'סי פלמונס
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות