מת לצעוק ביקורת סרט

בעשור הראשון של המילניום, סוגת הפארודיות הקולנועיות (Spoof) חוותה פריחה מסחרית עצומה. הסרט שחידש את מגפת הסרטים היה "מת לצעוק" משנת 2000 ששם על הכוונת את סרטי הסלאשרים המצליחים של סוף שנות ה-90 ביניהם: "צעקה" ו"אני יודע מה עשית בקיץ האחרון". הסרט הגדיר מחדש את הגל המודרני של הפרודיות וזכה להצלחה כלכלית גדולה בכל העולם והוליד עוד ארבעה סרטי המשך. ההצלחה כמובן עוררה את החשק של האולפנים לייצר עוד פרודיות, בתקווה שהברק יכה יותר מפעמיים. בין הסרטים היו: "קטע מהסרטים" שצחק על סרטי נעורים, "מת לדייט" שצחק על קומדיות רומנטיות, "סופרהירו" שצחק על סרטי גיבורי על, "גדול מהסרטים" שצחק על סרטי פנטזיה ואפוסים ו"פגוש את הספרטנים" - פרודיה על "300" של זאק סניידר.אחרי הסרט השני האחים ויינס פוטרו ע"י המפיק הבריון הארווי ויינשטיין. את "מת לצעוק 3" ו"מת לצעוק 4" ביים דייוויד צוקר, מהאבות המייסדים של ז'אנר הפרודיות המודרני, שהיה שותף ליצירת הקלאסיות: "סודי ביותר", "טיסה נעימה!" וסדרת סרטי "האקדח מת מצחוק". את "מת לצעוק 5" (2013) ביים מלקולם ד. לי שביים בין היתר את הקומדיה המצליחה "טיול בנות". עכשיו בעקבות ההצלחה העצומה של שלושת סרטי "צעקה" האחרונים ושאר סרטי האימה מהשנים האחרונות, אולפני פרמאונט החזירו את האחים מרלון, שון , קינן אייבורי וקרייג ויינס כדי ליצור את הסרט השישי. הם חוזרים לעשן וויד ולהעניק לקהל הצופים אין-ספור בדיחות פרובוקטיביות על גזענות, פוליטיקה, להט"ב ואפילו אנשים בעלי צרכים מיוחדים. אף אחד לא חסין מההומור נטול הרסן של הוויינס. אם במקרה נעלבתם, בעיה שלכם. סידני קמבל (אנה פאריס הנהדרת) מקבלת ביקור לא צפוי משרה, הבת המוזנחת שלה, בטענה שגוסטפייס חזר העירה ותקף את אחותה טוויסדיי (מעין פרודיה על "וונדסדיי"). סידני, שהפכה לרפובליקנית פרנואידית, תוקפת בחזרה ומביאה איתה את כל החבורה. שורטי (מרלון ויינס), שכרגיל מעשן גראס וצועק "ווטסאפ!", ריי (שון ויינס), שכרגיל בהכחשה בנוגע לנטייתו המינית, דופי (דייב שרידן) וגייל בקאמבק מפתיע, וכמובן ברנדה (רג'ינה הול), שנוהגת לארח טינאייג'רים בביתה כפי שעשתה אוקטביה ספנסר בסרט "מסיבה סוף". אפילו בובי (ג׳ון אברהמס) חוזר מהמתים להופעה משעשעת בהשראת "סמייל". גם כרמן אלקטרה קופצת לומר שלום. זה ממש לא נגמר שם מבחינת הופעות אורח, ומעריצי הסדרה יזכו להפתעה לקראת סיום הסרט.אם אהבתם את חמשת הסרטים הראשונים בסדרה, אתם יודעים בדיוק למה לצפות. צריך לכבות את המוח ופשוט ליהנות. אין אפילו קמצוץ של עלילה או טיפת היגיון מאחורי השיגעון של הוויינס. אם חששתם שתרבות הווק תהפוך את הסדרה ל"מכסחות השדים", תופתעו לטובה. נדמה שהמשפחה המטורללת מנסה להתריס מול הילדים שצועדים ברחבי אוניברסיטת קולומביה עם שיער צבוע וכאפייה. לא תמצאו אף סרט בעשור האחרון שמעז להזכיר את הנושאים שמרלון ושון מפרקים בסרט הנוכחי לחתיכות. במובן הזה, "מת לצעוק" החדש מאיים להפוך לקפסולת זמן, כזו שעוד תזכיר לנו ב-2036 את כל מה שהיה רקוב בשנת 2026. הסרט דוחס מאות בדיחות על 15 סרטים וסדרת טלוויזיה אחת לתוך 96 דקות, פלוס סצנת פוסט-קרדיטים. אבל מעבר לסרטי אימה, הסרט גם מכסה את כל מה שהוויינס פספסו מאז שנות האלפיים: מהקוביות בבטן של טיאנה טיילור בסצנת הפתיחה, הפיכתו של קניה ווסט לאנטישמי פאשיסט, ההתמכרות לסמים של בריטני ספירס ועד פשיטות של רשויות ההגירה. כאן מגיעות הבעיות. חציו השני של הסרט מרגיש דחוס ומפוספס, פחות כמו סרט קולנוע ויותר כמו רפרוף בסרטוני יוטיוב זריזים, רק בלי הצנזורה הקשוחה של הפלטפורמה. גם אם הבדיחות עובדות, זה הופך בשלב מסוים למנת יתר מתישה.בגלל עומס הדמויות, סינדי וברנדה הופכות לפעמים להערות שוליים, גם אם ההופעה שלהן גונבת את ההצגה. לעומתן, הסטלן האהוב שורטי מקבל יותר מדי זמן מסך, ואם הוא היה הלוזר בסרט הראשון, כעת הוא שרירן שנכנס בכוח לכל סצנה, גם אם הוא לא קשור אליה בכלל. גם דמותו של ריי וילקינס תופסת ממדים כל כך סוריאליסטיים, אבל הוא דווקא מצליח לחלץ כמה גיחוכים. הסרט השישי בסדרת "מת לצעוק" אולי לא יהיה אהוב כמו שני הסרטים הראשונים בסדרה, ואפילו לא מצחיק כמו הסרט השלישי, אבל זו סטירת לחי הכרחית לקהל האמריקאי. אולי גם הקהל הישראלי יוכל להתבונן על התוצאה ולהשליך על המציאות במדינה שלנו.