אהבה פלפל וקינמון ביקורת סרט

בורגנים חביבים, כמה שאתם הולכים לאהוב את הסרט הזה. יש בו כל מה שבורגני ממוצע הטוען שהוא אוהב קולנוע איכותי ימצא בו. אז מה יש בסרט היווני החדש שכבש את הקופות ביוון ואוסטרליה ? פולקלור צבעוני וסטריאוטיפי, סיפור אהבה קורע לב, סבא חביב עם חכמת חיים של חביתוש, שחקן יווני בעל כשרון הבעה של שחקן בוליוודי ממוצע, שחקנים יוונים ותורכים דוברי אנגלית או גרוע יותר מדובבים לאנגלית, והחביב ביותר על הקהל הישראלי המון אוכל וצילומים של הכנת אוכל. ככה זה - היוונים אוהבים לבשל, והישראלים אוהבים לאכול, או כמו שאמרה פעם אשה רעבה לבעלה הקמצן, "אם אתה לא לוקח אותי למסעדה לפחות קח אותי לסרט שיש בו אוכל".אפשר להכניס לרשימת סרטי האוכל שהיו ללהיטים (לטוב ולרע) בארצנו בעלת התאבון המפותח: "כמו מים לשוקולדה", "החגיגה של באבט", "דינר רש", "המטבח של מרתה", "אוכל, שתיה, גבר, אשה". הקהל הישראלי משוגע על סרטים שיש בהם אוכל, והמפיצים יודעים זאת ומוכנים למכור כל דבר שמריח מטבח, גם עם מדובר במסעדה שבקושי מגיע לה כוכב אחד. הטרגדיה בסרט היווני המושקע הזה, שהיה לשובר הקופות הענק ביותר בתולדות יוון, היא שהיוצרים שלו הלכו על מתכון ידוע מראש. הם אפילו לא ניסו להכניס קצת פלפל וקינמון לעסק, שלא לדבר על אהבה אמיתית. הכל עשוי נכון כל כך , כל כך הוליווד, כל כך צפוי, כאילו הדבר היחיד שעמד לנגד עיניהם הוא האוסקר. הסרט מריח הוליווד מהשוט הראשון: חצי מהנופים בסרט הם בעצם אנימציה ממוחשבת ומרגישים זאת. הכל מזויף ולא אמיתי, אין רגש אחד כן בסרט המבוזבז הזה. סוף כל סוף מגיע סרט מיוון והוא בכלל לא יווני, הוא אמריקאי יותר מאמריקאי. אין אמן אמיתי שעומד מאחורי הסרט, יש מקצוען קר רוח שרצה להצליח בקופות בלי להסתכן ובדרך להביא ליוון את הפסל המוזהב.המקצוען הוא טאסוס בולמטיס, הבמאי והתסריטאי של מוצר הצריכה המביך. איך לכתוב תסריטי נוסחה מחרידים לבטח למד באוניברסיטת קליפורניה שם היה במגמת בימוי ועיצוב קולנועי. אם עדיין מעניין אתכם להמשיך לקרוא, מדובר בקומדיה נוסטלגית שיש בה יותר חומץ מקינמון, פלפל לא תמצאו כאן לשנייה אחת. ילד יווני שגדל באיסטנבול לצד סבו, המנהל חנות תבלינים. התורכים מגרשים את הילד ומשפחתו לאתונה. הסבא נשאר מאחור. אחרי 35 שנה שהילד לא ראה את סבו, הנכד, שהוא כבר פרופסור באוניברסיטה, חוזר לאיסטנבול לפגוש את סבו ואהבתו הראשונה. הסרט הזה כל כך מתוזמן: כאן תצחקו, כאן תבכו וכאן תתפלאו מהנוף הדיגיטלי המרשים של אתונה, איסטנבול וממטריה אדומה ששטה לה בין הכוכבים. אם מנצח היה עומד על הבמה, הוא לא היה זקוק לתווים, רק להסתכל על פרצופים של כמה דודות באמצע החיים והוא כבר היה יודע איך לנצח על המקהלה. זה המקום להזכיר שלא כל סרט זר הוא סרט איכותי, ואם באיכות עסקינן, אני מנצל במה זו ופונה בפנייה ישירה לסרטי שפירא היקרים ומתחנן, תעלו על הבד את "דמעות הגמל הלבן", זה סרט שיקבל אצלי חמשה כוכבים.