בכרזה מתחת לשם הסרט מופיע משפט קצר באותיות קטנות: "שחררו את הדמיון" - זה מה שסרטו של מארק פורסטר, "למצוא את ארץ לעולם לא", מעניק לקהל הצופים. הוא מצליח לשחרר אותם מחייהם הבורגניים ולרגע קצר וקסום של מאה ואחת דקות עוזר להם לחוש בשנית את זיכרונות הילדות האבודה שלהם. בדיוק כמו הסופר סר ג'יימס אם. ברי המגלה שבעזרת ילדיה העצובים של סילביה לואלין דיוויס אפשר להשתחרר ממגבלות המחזאות הבורגנית היבשה וליצור בהשראתם את אחד המחזות הקלאסיים היפים ביותר שנוצרו אי פעם לכל המשפחה, "פיטר פן".בעבר כתבתי שאינני מצפה מיוצרים הוליוודיים ומסרטי אולפן להיות נאמנים להיסטוריה בזמן שהם יוצרים אדפטציות קולנועיות. בדיוק כמו בסרטים רבים אחרים גם בסרטו של פורסטר אפשר למצוא אינספור אי-דיוקים היסטוריים. אז מה עם האלמנה כלל לא היתה אלמנה, והיו לה חמישה ילדים ולא ארבעה. העובדות הנ"ל לא יגרעו מההנאה הקולנועית הקסומה שהבמאי מארק פורסטר והתסריטאי דיוויד מגי רקחו עבור הצופים המחפשים אחרי זיכוך רגשי כתוצאה מצפייה ביצירות קולנועיות.
פרסומת
העלילה עוקבת אחרי המחזאי המחפש אחרי ההשראה והמפגש שלו עם משפחת לואלין דיוויס, ארבעה בנים יתומים מאב ואמם האלמנה. הסרט מתמקד במערכת היחסים בין ברי לפיטר, אחד הבנים, המסרב לשתף פעולה עם תעלוליו של הסופר המשועמם. מערכת היחסים הייחודית בין הילד שמתמודד עם מות אביו והסופר הסקוטי תצמיח את אחד הסרטים המרגשים ביותר על ההתמודדות עם שכול וטרגדיה דרך כוחו המופלא של המוח האנושי והדמיון. למי שאינו זוכר, סרטו הקודם של פורסטר, "מונסטר בול" עסק בשכול ובהתמודדות איתו דרך סוגיות גזעיות אבל במקום לרגש את הקהל הוא הצליח להעביר בעיקר תחושת ניכור קשה. בסרטו החדש "למצוא את ארץ לעולם לא" יש מגוון רחב של רגשות, ועם זאת הוא לא מדרדר לכיוון הקיטש או השמאלץ למרות שהדמעות יזלגו וזאת הבטחה.ג'וני דפ מושלם לתפקיד. השחקן בן הארבעים ואחת נראה צעיר מגילו ותמיד ישנה תחושה שהוא פשוט אינו רוצה לגדול. הוא מצליח לקחת את הצופה אל מקומות שהוא אינו היה מצפה להגיע אליהם ולהתמודד עם נושאים טראגיים שכול אחד מאתנו חווה בזמן כלשהו במהלך חייו בצורה מורכבת ועדינה. כפי שדמותו של ברי מושכת את האלמנה אל תוך סיפור אהבה בלתי אפשרי בתוך עולם זמני של דמיון וחלום, כך הייצוג הקולנועי שג'וני דפ יצר לו במהלך הקריירה הייחודית שלו מ"בני וג'ון", "אדוארד ידיי מספריים" עד "שודדי הקריביים" מושך את הקהל באלגנטיות לתוך סיפור שהתרחש במציאות ועם זאת הוא עדיין מעניק לנו תחושה חלומית ופיקציה בדיונית יותר מאשר אמת טראגית.
פורסטר ומגי מצליחים לרגש, להצחיק ולבסוף גורמים לנו להזיל דמעה, כי אנחנו רוצים ומקווים שגם האנשים הקרובים לנו שהלכו לעולמם יחיו ב"ארץ לעולם לא". אם זה לא הקסם של הקולנוע, אז אני לא יודע מה כן.
סרט נהדר ומרגש. מחזיר את הצופה לעולם הילדות ולפיטר פן הילד הנצחי שמסתתר בכל אחד מאיתנו. הסרט יפה בהיותו ישן ולא מתיימר. משוחק היטב, ג''וני דפ שחקן אדיר.
Finding Neverland
מסופר על ההשראה שהיה לג'יימס ברי המחזאי שכתב את פיטר פן שאותו מגלם בהצלחה ג'וני דפ הנהדר,עיקר הסרט עוסק ביחסים שנרקמים בין ברי והמשפחה,כל האווירה של הסרט היא מאד קסומה,מרגשת,דימיונית,בקיצור פיתחו את הדימיון!!
סרט מדהים, מקסים ומומלץ לכל בן אדם בעולם הזה! זה סרט שיש בוא הכל גם שמחה, גם עצב, גם כעס, גם צחוק, מה צריך יותר מזה?
ובתוספת נתנו לנו גם את ג'וני דפ שהוא בן אדם משכמו ומעלה גם מוכשר ברמות, גם סקסי
בקיצור אין עליו והוא מדהים
הוא גם נתן הופעה מדהימה והדמות שלו שם מדהימה.
אני אישית נהניתי מכל רגע!
למצוא את ארץ לעולם לא (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות