אחד הלהיטים המפתיעים של הסתיו האחרון הוא סרט נטול כוכבי ענק, המשלב שני ז'אנרים קולנועים החביבים מאוד על האמריקאים. הראשון הוא אימה ואם מתייחסים לתת ז'אנר מדובר בסרט אימה העוסק בגירוש שדים. השני הוא דרמת בית משפט. אז קחו את "מגרש השדים" תערבבו אותו היטב עם "חוק וסדר" ותקבלו את "השדים של אמלי". אגב למי שלא יודע הסרט, כמה מחריד, מבוסס על אירוע אמיתי.אמלי רוז היא נערה כפרית בת 19 הלומדת בקולג' הרחק מהבית. לילה אחד כאשר היא לבדה בחדר השינה, היא חווה התמוטטות גופנית ונפשית. היא פונה מיד אל הרופא בקולג' ומתחילה לקחת תרופות, אבל החוויות הללו חוזרות ונשנות, הן אפילו מחמירות. אמלי לא מצליחה לאכול, לא מצליחה לישון ופניהם של הסובבים אותה נראים כמו מפלצות. בתור קתולית מאמינה היא בטוחה שדיבוק חדר לתוך גופה. הוריה מחזירים אותה לכפר במטרה שהכומר ריצ'רד מור יבצע בה טקס גרוש שדים. הטקס משתבש וכעבור ימים מעטים אמלי מוצאת את מותה.
פרסומת
הכנסיה שוכרת את שירותה של ארין ברונר, פרקליטה המתמחה לייצוג רוצחים נטולי מצפון. היא עושה את עבודתה בצורה קרה ומחושבת בלי סימפטיה לאף אחד. אבל המפגש שלה עם הכומר והנושא הדתי הטעון מעוררים בה פחדים בלתי ברורים כאשר תופעות על טבעיות מתחילות להתרחש בדירתה בשעה שלוש לפנות בוקר, השעה שאמלי טענה שהשדים חדרו לגופה. עכשיו ארין צריכה להתמודד עם שאלות של אמונה ולהתחיל לשאול את עצמה שאלות על עבודתה - לעזור לאנשים שכנראה יש להם דם על הידיים.במהלך המשפט העדים שהיו מעורבים בפרשה חושפים אותנו לשלל פלאשבקים שדרכם נוכל לצפות בסיפורה של אמלי רוז. העדויות משלימות את הפסיפס של אותו כומר שרצה לגאול את הנערה מהשדים שחדרו לתוך גופה ונשמתה. אם הבמאי תסריטאי סקוט דריקסון ושותפו לכתיבה פול האריס היו יוצרים רשומון כאשר כל עד היה רואה את הפרשה באופן אחר ונותן פרשנות מסוג שונה לחלוטין לאירוע, אולי המוצר המקצועי הזה היה מזנק בכמה רמות מעלה. ההברקה התסריטאית לא מתממשת ואנחנו נשארים עם דרמת אימים עשויה היטב בחלקה.
ולמה בחלקה? כי בעצם מדובר בסרט מפוצל אישיות הוא גם סרט אימה על גרוש שדים וגם דרמת בית משפט. להפתעתי דווקא אותם חלקים מפחידים למדי בכיכובם של ג'ניפר קרפנטר המגלמת את אמלי ושל הכומר בגילומו של טום ווילקנסון הם המוצלחים בסרט. הסצנות איתם מטרידות את מנוחתו של הצופה וזאת בלשון המעטה. לצערי החלק המשפטי בכיכובם של המועמדת לפרס האוסקר, לורה לייני ושל השחקן האיכותי קמפבל סקוט הרבה פחות מוצלח והוא מזכיר במקרה הטוב פרק חלש של "חוק וסדר".מאחר והסרט משלב סצנה משפטית לצד סצנת אימה ישנו איזון מוצלח בין המרתק לנטול עניין וחוזר חלילה כך שאף פעם לא משעמם. לא שהחלק המשפטי מיותר אבל הוא פשוט לא כתוב היטב ולמען האמת עם כל אהבתי לצמד השחקנים, המעולים בדרך כלל, כאן הם די גרועים. גם הליהוק של חלק מהעדים בסרט לא ממש עובד והשחקנים לא עוברים מסך, כמו השחקנית המגלמת את הפרופסור לענייני דיבוק, שהם מביאים כעדה. בואו נגדיר זאת ככה: היא רחוקה מלהראות אמינה. היא כל כך לא אמינה שזה מעורר גיחוך."השדים של אמלי" על כל החסרונות שלו הוא מוצר קולנועי יעיל שחובבי הז'אנר ייהנו ממנו. ביגון רב אני נאלץ לקבוע שבדיוק כמו "סטיגמטה" ודומיו הוא עדיין לא מצליח לרענן את תת הז'אנר החבוט שמאז "מגרש השדים" הקלאסי לא הצליח להנפיק סרט מעולה אחד.
לדעתי הסרט היה באמת מיוחד ומדהים בגלל שהוא שילב בתוכו הכל: פחד, עצב, צחוק והרבה עיניין.... זה סרט באמת מעניין!! כיפ מצד אחד לראות את כל הצדדים של המקרה ולבחור במה להאמין כי עד היום לא סגורים על סיבת המוות ומצד שני יש את הפחד והאימה של הסרט וכן הצחוק על הבחורה המפוחלצת הזאת..זה הרג אותי מצחוק וזהו אני ממליצה ללכת לראות :)
השדים של אמלי (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות