אהבה בימי כולרה ביקורת סרט

לא ברור כיצד הסרט הזול הזה הגיע למוזיאון תל-אביב או כיצד אנשי המוזיאון אישרו את הקרנתו, אבל כנראה שהאנשים שיושבים בוועדה הבוחרת או מאשרת את הסרטים צריכים להתפטר, ועכשיו. בית הקולנוע במוזיאון ת"א צריך לספק לצופיו יצירות קולנועיות אלטרנטיביות שלא ניתן למצוא בבתי קולנוע רגילים. יצירות ייחודיות, אחרות, אומנותיות אפילו. אני זוכר שכנער הייתי מגיע למוזיאון וצפיתי בסרטים מעולים כמו "אמון הדדי", "הגן התלוי", "אורלנדו" ועוד רבים שהפכו לנכס צאן ברזל עם השנים. הבעיה היא שסרטו של מייק ניואל הוא בהחלט לא ייחודי, אלטרנטיבי או אומנותי. הוא ביזיון קולנועי ממדרגה ראשונה. לאורך כול הסרט היתה לי תחושה שלא הבמאי הבריטי המקצוען ביים את הסרט אלא זאב רווח, ובכלל מדובר בסרט המשך ל"תלווה לי את אשתך".הסרט שהציג לפני "אהבה בימי כולרה" במוזיאון ת"א היה "ברוכים הבאים לבאפנה" - סרט קולנוע סתמי על הסוהר של נלסון מנדלה. לכאורה סרט שראוי למוזיאון בגלל הנושא שלו אבל המוצר הסופי היה ראוי להקרנה בערוץ טלוויזיוני ולא על מסך קולנוע. בלעתי את עוגמת הנפש והחלטתי לא לכתוב ביקורת על הסרט ההוא. עכשיו אני כבר לא מסוגל לשתוק.

נראה כאילו בתי הקולנוע האיכותיים בת"א גוססים. קולנוע לב מתמחה בסרטי נעמ"ת מביכים ומקרין שטויות אמריקאיות כמו "החיים ע"פ דן". קולנוע דיזנגוף מקרין לצד סרטים אירופאים, רובם בינוניים, סרטים הוליוודיים רעים. בסינמטק מקרינים את "עוברים להודו" המסחרי לחלוטין ואילו מוזיאון ת"א הגדיל לעשות ובחר להקרין את הסרט הגרוע הראשון לשנת 2008 - "אהבה בימי כולרה" - ועל סמך מה? על זה שהוא מבוסס על יצירת מופת ספרותית?

אני מאמין שזה אומר יותר על תרבות הצפייה בישראל אבל זה גם מוכיח שאין אולם קולנוע אחד בת"א שיהיה סנוב מספיק ויחליט שהוא ארט האוס בכול מובן המילה. אני לא רוצה לדמיין מה היו התגובות אם התערוכות במוזיאון היו ברמה של השיקוץ שהוא בחר להציג על מסכיו. אחרי עשר דקות של צפיה הצעתי לידידה שהתלוותה אלי לסרט לעזוב את האולם. לחשתי לה באוזן "אני לא חייב לכתוב ביקורת על הסרט הזה". היא לחשה לי בחזרה "זה כול כך רע שזה מצחיק". הידידה פשוט ישבה עם חיוך לאורך כול הסרט ומאחר והיא אירופאית מנומסת היא צחקה מבפנים. אני החזקתי את הראש בכפות ידיי והתחננתי ש 138 הדקות יעברו במהירות. מדי פעם הצצתי בסלולרי של מבקרת הקולנוע המכובדת שישבה לצידי ובדקה את הדקות החולפות. באיזשהו שלב שאלתי אותה, "את יודעת עוד כמה זמן נשאר לנו?" והיא ענתה לי במהירות, "ארבעים דקות". כשכותרות הסיום עלו היא אמרה לי בניצחון, "אמרתי לך עוד ארבעים דקות". כשיצאנו מהמוזיאון הידידה הפנתה אלי שאלה אחת: "הוא שכב עם 700 נשים, איך זה שהוא לא חטף מחלת מין?".אם זה מה שיש לצופה לשאול אחרי צפייה בסרט לפי הרומן של גבריאל גרסיה מרקס, אני חושב שטענותיי הוכיחו את עצמן. הסצנות הזכורות ביותר לרע מהסרט מתמקדות, איך לא, באקטים המיניים של הגיבור עם הנשים השונות איתן הוא שוכב. אחת גונחת בחוזקה, באחר חתול קופץ על הגב שלו, בשלישי הבוס נכנס ומבלבל לו במוח בזמן שהוא מזיין מישהי על שולחן העבודה ועוד, ועוד, ועוד סיטואציות מטופשות שגרמו למספר אנשים שהחמצן ברח להם מהמוח להיקרע מצחוק. מרכז הכובד של הסרט, שהוא בעצם סיפור האהבה הנצחי בין פלורנטינו ריזה לפרמינה דאזה לא עובד אפילו לרגע אחד. הסרט סובל בעיקר מחוסר כימיה בין השחקנית לשחקנים שלצידה, ובמיוחד בין הבמאי לסרט עצמו. נער צעיר ועני שעובד כשליח טלגרפים מתאהב בצעירה יפיפייה, בתו של סוחר אלים וגס רוח. הסוחר רוצה לחתן את בתו עם איש מהמעמד הגבוה ואילו הצעיר לא מתכוון לוותר ונודר נדר להמשיך ולהישאר מאוהב בה עד סוף חייו. השנים חולפות, פרמינה מתחתנת עם רופא אריסטוקרט ואילו פלורנטינו מזיין כול כוס שחולף בדרכו. את פלורנטינו מגלמים שני שחקנים: אונקס אוגלדה היפיוף המגלם את הגיבור בימי נעוריו ואילו חאווייר בארדם מביך ביותר בימי בגרותו. אני מאמין שהבמאי והתסריט אשמים בחוסר התפקוד המוחלט של צמד השחקנים. את פרמינה מגלמת ג'ובאנה מצג'ורנו גם בצעירותה גם בבגרותה וגם בערוב ימיה. בשלושת הגילאים היא איומה באופן שווה. בכלל, האיפור בסרט המדגיש את הזדקנותם של הדמויות מגוחך ברמות היסטריות.לא רק חאווייר בארדם וג'ובאנה מצג'ורנו יוצאים רע מהסרט. גם שאר השחקנים יוצאים מגוחכים: בנג'מין בראט, ג'ון לגיוזאמו, לייב שרייבר, הקטור אליזונדו, לורה הרינג (מלהולנד דרייב) כולם מביכים ומדובר בשחקנים טובים. היחידה שיוצאת סביר מכול הזוועה הזו היא קטלינה סנדנו מורנו (מריה הלבנה) אבל התפקיד שלה קטן ולא משמעותי.הבעיה המרכזית של "אהבה בימי כולרה" היא שליוצרי הסרט הבמאי מייק ניואל, התסריטאי רונלד הארווד, למפיקים, לצלם לעורך לאף אחד מאותם אנשים לא היה באמת שום ערך נוסף לתרום לרב המכר הפופולארי ורב השבחים. הרומנטיקה מתפוגגת בשל תסריט שטחי, משחק גרוע, בימוי חובבני, איפור גרוע ועוד. היחידה שנראה כאילו נהנתה מכול העסק זו דווקא הזמרת המצווחת שאקירה שלאורך הסרט דואגת לקרקר בקולי קולות שירים קיטשיים איומים כאילו בזה הרגע ממש היא עומדת להישחט מעל קדירה של שבט קניבלים ביערות הגשם של דרום אמריקה. ואם זה לא דימוי למה שהרב-מכר של מרקס עבר אני לא יודע מה כן.

מתחרים Challengers חדש 2024

הכפתן הכחול The Blue Caftan חדש 2024

ג'ויקה Joika חדש 2024

רדיקלי Radical חדש 2024

הקדירה The Pot Au Feu חדש 2024

נפש אחת One Life חדש 2024

אנטומיה של נפילה Anatomy of a Fall 2024

דוג מן Dogman 2023 2024

הפילגש The Other Widow 2024

אזור העניין The Zone of Interest 2024