אתחיל עם הסיכום: לפי דעתי הצנועה, "2 ימים בפריז" הוא הסרט הכי מצחיק והכי רומנטי שראיתי השנה. יש משהו מאוד רענן בשתי הדמויות הכול כך ישירות, כול כך שונות וכול כך מתאימות אחת לשנייה. משהו מפוכח לחלוטין בבימוי הישיר ונטול המניירות של ז'ולי דלפי ובמשחק האמיץ שלה ושל השחקן הראשי לצידה, אדם גולדברג, שזוכה בדרך כלל לגלם דמויות משנה סהרוריות. הפעם הוא בתפקיד הראשי של היהודי, הניו-יורקי עמוס הפוביות והתסבוכים שכול כך אופייני דווקא לאיזה משקפופר אחד בשם וודי אלן.אפשר להגיד שדלפי למדה כמה וכמה דברים משני הסרטים "לפני הזריחה" ו"לפני השקיעה" שלהם גם אלתרה את התסריט ביחד עם איתן הוק והבמאי ריצ'ארד לינקלייטר. "לפני השקיעה" אפילו זיכה אותה במועמדות הראשונה והאחרונה שלה כרגע לאוסקר על התסריט המקורי. נראה שדלפי אימצה את הרעיון של שתי דמויות מסתובבות בפריז אבל במקום מספר שעות מוגדר היא מושכת את העלילה לאורך יומיים והפעם הדמויות הם זוג בשנות השלושים לחייהם.
פרסומת
מריון היא צרפתייה ששכבה עם חצי מהעולם. פה גדול שלא מסוגל לסתום והורים הזויים לא פחות. ג'ק הוא היפוכונדר אמריקאי ניו יורקי. השניים סיימו חופשה בוונציה, ובדרך הביתה הם עוצרים בפריז. כי אם כבר באירופה, לא לקפוץ לבקר את ההורים ואת הקבר של ג'ים מוריסון? השניים משתכנים בחדר מעל דירת הוריה של מריון, אנשי שמאל חביבים בעלי דעות קדומות שלא בדיוק יודעים לשים גבול בין חייהם לחייהם של הזוג הצעיר. בנוסף לכול הצרות השניים מתחממים די במהירות ובהחלט יודעים לצעוק בקולי קולות.לא מספיק שההורים של מריון קולניים, כאשר ג'ק יוצא אל רחובות העיר הוא חוטף הלם תרבותי: האוכל משונה, האנשים מגעילים, נהגי המונית מעצבנים או אנטישמים, הוא לא שולט בצרפתית אבל מבין כי שיחותיה של מריון עם חבריה הן על סקס והוא מתחיל להילחץ. ההיסטוריה של מריון נחשפת לאט לאט וג'ק מגלה שהיו לה המון בני זוג ושכנראה היא מבולבלת מכול העבר שחוזר אליה במכה אחת. אל תוך הקלחת נוספת גם אחותה הצעירה והמבולבלת לא פחות.
לא סתם הוזכר כאן השם וודי אלן. הבמאי והתסריטאי הקשיש אולי לא ביים קומדיה באמת מוצלחת בתקופה האחרונה אבל אין ספק שהשחקנית, במאית ותסריטאית ג'ולי דלפי הולכת בעקבותיו ומצליחה ליצור קומדיה המתבססת קודם כול על תסריט שנון, קצבי וסוחף המבוים ביד בוטחת וזאת למרות שמדובר בפיצ'ר המסחרי הגדול הראשון שהיא מביימת וכותבת. בעבר היא התנסתה בעיקר בסרטים קצרים ובסרט ארוך ניסיוני. השחקן הראשי שלצידה, אדם גולדברג, מתגלה כשחקן ראשי מוצלח ביותר אבל הוא לא עומד להפוך לכוכב קולנוע בעקבות הסרט הזה.יש לדלפי גם טעם טוב בליהוק שחקני משנה: השחקן הגרמני המעולה, דניאל ברוהל (להתראות לנין) מופיע כאן בתפקיד אורח קטן ומבריק. שני הוריה הביולוגים של הכוכבת, צמד השחקנים הותיק מרי פילט ואלברט דלפי מבריקים ומקסימים כהוריה הוולגריים של מריון (רוברט דה-נירו ובן סטילר צריכים ללמוד מהם). בימים עכורים אלו שאין בנמצא כבר תקופה ארוכה קומדיה רומנטית ראויה, "2 ימים בפריז" הוא משב רוח רענן ששווה צפייה ומושלם לדייטים.
סרט משעמם,גס ומעייף.
חסר תוכן ונדמה שנעשו אובר מאמצים לחקות את וודי אלן.
אולי יש מספר רגעים מצחיקים אבל גם הם נופלים בגלל העלילה הריקה.
אפילו הסוף לא מפתיע או מעניין.
שם:יואב גגיל:3606/07/2008 00:07:49
1/10
מכעיס ומבזה! מהסרטים היותר שערוריתיים שראיתי בזמן האחרון. בואו נעזוב את העובדה שהסרט מלא גסויות. בואו נעזוב את העובדה שהדמות הראשית באמת מעוררת בחילה. העניין הוא שהעם הצרפתי מוצג בסרט הזו בצורה כל כך סטריאוטיפית, כל כך גזענית. בישראל היו קוראים לדבר דומה "אנטישימיות". איך דווקא גולי דלפי עושה סרט שמלא שנאה ובוז לצרפתים? כניראה סוג של שנאה עצמית. אצלי זה חולל זעזוע עמוק. הקטע שבו האבא שלה סורט מכוניות הוא מהקטעים המזעזעים שראיתי בקולנוע אי פעם. גולי דלפי - תתביישי לך!