"טרנסקידס": ביקורת שני פרקי הפתיחה

"אני סוף סוף חי", זהו שמו של הפרק הראשון בסדרת הדוקו החדשה מבית יס - "טרנסקידס". הסדרה מראה את התהליך של ארבעה ילדים אמיצים, נעם, רומי אברג'יל, עפרי ולירון, שבחרו ללכת עם האמת שלהם, להיות מי שהם באמת, ולעבור הליך לשינוי מין. הסדרה סוקרת את המסע מכל הכיוונים, מהטיפולים אצל הרופא ועד לתגובות של הסביבה. זוהי סדרה מרגשת ופורצת דרך, שנותנת במה ומעלה מודעות לנושא כה חשוב, בייחוד בימים בהם אנחנו שומעים על מקרים של אלימות וחוסר סובלנות כנגד הקהילה הלהטב"ית בכלל והקהילה הטרנסית בפרט. אחד הדברים המצוינים והחכמים שהתכנית עושה היא הצגת התהליך שעוברים גם ההורים לצדם של ילדיהם וצורות הקבלה השונות. הסדרה אינה "מתייפייפת" או מתיימרת להציג לנו שכל ההורים מקבלים את הנושא ללא בעיה, היא לוקחת צעד אמיץ ומראה שלמרות ההבנה והקבלה של ההורים המסע הנפשי שעוברים גם הם קשה לא פחות. אחד מהילדים הוא נעם, בחור מסורתי שמתמודד עם כל הנושא בקלילות ובהומור, והוריו שמציגים את הצד השמרני עם אמירות קשות וכואבות כמו "אם היינו יודעים שיש סיכוי שתצא ככה, אולי לא היית נולד", או מדברים על כך שהעניין בעיניהם לא נחשב כנורמלי. לאמירות אלה מגיב נועם בהומור: "אני מדמיין את הקהילה יושבת בבית וצופה בך אומר את זה". עופרי המדריך מציג לנו דילמה שונה כשהוא מדבר עם חברו על השאלה האם לספר לחניכים על התהליך שהוא עובר ואיך הם יגיבו לכך?, כאן מוצג לנו עוד חלק בתכנית, התמיכה של החברים, הקבלה וההבנה אל מול מקרים של בריונות, כפי שסיפר חברו של נועם, ועל חברו שיצא להגנתו. שיחות אלה נותנות לנו אופטימיות ואין ספק שבין הדמעות מעלות חיוך על הפנים. לירון, חושף בפנינו את התהליך שהוא עובר ואת ההחלטה להקפיא את הביציות לפני ההליך, והופך בכך לטרנסג'נדר הצעיר ביותר בישראל שמבצע את זה, לעומת שני הנערים האחרים שבחרו שלא לבצע את הקפאת הביציות. הוא מספר בקטע מרגש על חלומו להיות אבא כשלצידו אמו שאומרת שאף על פי שהיא מקבלת את הנושא, זה עדיין קשה לה, וזה מרגש ואמיתי ומגיע גם לליבו של הצופה. הנערה שהכי כבשה את ליבי בסדרה (יחד עם אמה) היא רומי, שידועה לחלק ככוכבת ילדים שעושה שימוש נכון בכוח ובפרסום שיש לה על מנת להביע אמירה בנושא כה חשוב. החלק בו אמה מספרת על רגשות האשם שחוותה בעקבות העובדה ששלחה אותה לבית ספר דתי בתקווה שתוכל להוציא את ה"ג'וק" מראשה, אך כאשר ה"ג'וק" לא נעלם היא הבינה שהיא רק פגעה ואמללה את הילדה ושינתה את התנהגותה, גרם לכל הצופים בקהל בפרמיירה להזיל דמעה או שתיים. בהמשך הדרך היא עשתה הכל לטובת בתה, ותמכה בה בצורה מדהימה שבשיאה מונולוג מרגש על החרטה שלא קיבלה את זה בשלב מוקדם יותר. הדמעות הפכו בשלב מאוחר יותר לצחוק מתגלגל כשדמות האמא המביכה נכנסה ועשתה שמח על הקרון במצעד הגאווה. אילנית, את האמא הכי מגניבה שראיתי. "טרנסקידס" היא סדרה אמיצה ובועטת שלא דופקת חשבון לפוליטיקלי קורקט, מציגה את האמת כמו שהיא ומעלה לדיון נושא חשוב. היא מראה לנו 4 בני נוער והוריהם שמפיצים אהבה מעוררת השראה. איזה כיף שיס דוקו נותנים לנושא כזה במה, ואני מקווה שהסובלנות לנושא רק תעלה בעקבות הסדרה. אותי החבר'ה האלה כבשו.

הביטלס: גט בק The Beatles Get Back 2022

High Score: ביקורת סדרה High Score 2020

חיות רעות: ביקורת סדרה Tiger King 2020

שערורייה במעבדה: ביקורת סדרה דוקומנטרית How to Fix a Drug Scandal 2020

אל תתעסקו עם חתולים: ביקורת סדרה Don't Fuck with Cats 2020

"טרנסקידס": ביקורת שני פרקי הפתיחה TransKids 2019

לשרוד את אר. קלי: ביקורת סדרה דוקומנטרית Surviving R. Kelly 2019

האזרח ק': ביקורת סדרה דוקומנטרית Citizen K 2018

הטייסות: ביקורת סדרה Hatayasot 2017

תום יער עושה את שביל ישראל: ביקורת Tom Yaar 2017