סרט רגיש ונעים. מציג יחסי נשים גברים באור שונה ומפתיע באינטימיות הנוצרת המהלך הסרט. ממליצה לאוהבי רומנטיקה.
אכן סרט מקסים ונעים; ללא סערות ודרמות גדולות, אבל עם הרבה מאוד רגשות וחן. צילום יפה, משחק מענג, כימיה נהדרת בין השחקנים. סרט על העזה, על נכונות, על מעצורים, ועל מה שמחכה מעבר להם, למי שמוכן להתאמץ ולעבור אותם... נהניתי מאוד
סרט נפלא, העולם מלא באנשים טובים, אבל לכל אחד יש את השריטות שלו, בסרט הזה אפשר לראות איך כל אחד למרות השריטות שלו יכול לעזור למשהו אחר. סרט אנושי בצורה בלתי רגילה, זורם, עם הומור. שימו לב לבמאי הזה פטריס לקונט, יש לו אמירה מיוחדת, צורת צילום מיוחדת. נכון אם אתם לא אוהבים סרטים קטנים ואנושיים אל תלכו אליו, זה סרט שנוגע בך, אבל צריכה להיות לך קצת רגישות כדי שיצליח לעשות זאת.ממליצה בחום לאוהבי הקולנוע הפשוט והאמיתי.
פסולת קולנועית, לא ראוי לעבודת סמסטר של סטודנט לקולנוע. לאישה יש בעיות בחיי הנישואין והיא מחפשת מישהו לדבר איתו על זה: בכך מתחילה ומסתיימת עלילת הסרט, מתחילים ומסתיימים התוכן, המטען הרגשי וסבך היחסים; כל מה שמעבר לזה, הינו רצף מצבים טריוויאליים, שרק ממלאים את הזמן עד הכתוביות. (אגב, בניגוד למופיע בביקורת, יועץ המס די מהר מעמיד אותה על טעותה ואין שום דבר מפתיע וייחודי ביחסים שלהם, אבל העלילה כל כך דלילה ורדודה, שזה אפילו לא משנה...) היות ואין התסריט מסוגל לייצר דרמה, נוקט הבמאי בתכסיסים פרימיטיביים הרגילים של הבמאים הגרועים המייצרים אשליה של דרמה: הדלתות נפתחות ונטרקות ללא הרף, פסקול מזעזע, זוויות צילום משתנות ללא צורך, אפקטים צילומיים זולים: האישה נעלמת אל תוך אי-ההתמקדות של העדשה ובסצנה הבאה היא מופיעה משם. השחקנים לא מפעימים, אבל גם השחקנים הטובים מהם ספק אם היו מצליחים להציל את הקממבר המקולקל הזה. זהו אחד מאותם הסרטים הצרפתיים (הקודם היה "אמילי") המבטאים רק מסר אחד: "ראו איזה צרפתים צרפתיים חמודים אנחנו ואיזו צרפתיות מתוקה משתפכת לנו מכל החורים!.." צפיתי ולבי בכה: זה הקולנוע הצרפתי היום? היכן "הסיפר בזיג זג" ו"איפה העדינות, לעזאזל?", הכין הסרטים הנפלאים עם אנני זיררדו ופנינות הקולנוע עם ז'אן גבן...? אז אלא אם כן אתם בוכים מטלנובלות או רואים סרטי פורנו עד הסוף, כדי לגלות אם הגיבורים יתחתנו - אל תתקרבו, חבל להרוס את הערב.
סרט מענג, משחק מדויק מפעים ואיכותי של פבריס לוקיני וסנדרין בונאר. לבוא עם סבלנות ואהבה לקולנוע צרפתי. מומלץ מאוד.