ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

צילומים מרהיבים, פסקול מושקע, סיפורים עם בסיס אנושי עמוק ומרגש ובמאי שלא מפחד להעניק חוויית צפייה יוצאת דופן. יחד עם זאת, נדמה שהדרך בה הסיפורים מתאחדים בסוף היא קצת מרושלת ולא מספיק מאתגרת או מספקת עבור הצופה. בנוסף, הסיפור המעניין ביותר, של הבחורה היפנית החירשת והכמהה לאהבה, נותר לא מפותח דיו לטעמי וחבל. היא כל כך מרגשת שזה מזיק לבריאות.

הסרט המרגש של השנה. לצד הפקות הוליוודיות אימתניות ועתירות תקציב, בכל שנה יש פנינה קטנה אחת, יהלום בלתי מלוטש שנוצץ וגורם לאוהבי קולנוע כמוני להאמין שיש לתעשיה הזו עתיד. למרות ועל אף קיומם של סרטים כמו "בית השעווה". אמנם הנוסחה של "סרט מסע" היא לא דבר חדש, אבל הקאסט המבריק של הסרט ירגש ויצחיק אתכם ויגרום לכם להבין שלא רק המשפחה שלכם מטורללת. סטיב קארל מפתיע באיפוק שהוא מפגין בתפקיד דרמטי עם נגיעות קומיות וגרג קניר סוף סוף חוזר לעצמו אחרי שורה של תפקידים בינוניים מאז "הכי טוב שיש". טוני קולט האלילה הורסת כהרגלה ופול דאנו הצעיר נותן הופעה שכבשה אותי לחלוטין בתור המתבגר המיוסר. מערכת היחסים בין הסבא והנכדה, היא אחת מהמתוקות שנראו על המסך ואלן ארקין הותיק לא צריך להתאמץ יותר מדי כדי לתת הופעה מצוינת. אבל מי שלחלוטין היממה אותי ותכבוש את כל מי שיראה את הסרט, היא אביגיל ברסלין הקטנה. ילדים שחקנים הם עם שבדרך כלל מבעית אותי (עיין ערך היילי ג'ואל אוסמונד ודקוטה פנינג) אבל כאן מדובר באחת מהילדות הכי הורסות שראיתי מזה זמן רב ולא רק שהיא לא מעצבנת, היא שובה את ליבך בכל פריים בו היא מופיעה. סיפור אנושי, על אנשים אמיתיים עם חיים אמיתיים. מעלה חיוך ובו זמנית מחמיץ את הלב. רוצו לראות.