ביקורת לסרט גלגל ענק
עוד סרט אינטליגנטי ויפה של וודי אלן. הרבה מבקרים קטלו אותו, אך לדעתי לא בצדק.
יש כאן את המתכון הידוע, של משולש או מרובע אהבה, היוצר דילמות אצל הדמויות, הסתרות מידע וגילוין, וכיוצא באלו. בזאת אין כל חדש ואנו מכירים זאת גם סרטיו האחרים של אלן, ומסרטים אחרים בכלל.
הפעם האווירה מעט יותר עגמומית, ואף אלימה במקצת, בעיקר בהתנהגותו הגסה של האמפטי, בעלה של גיבורת הסרט. נראה לי שקוף למדי שדמותו רומזת לדמות ספרותית וקולנועית מפורסמת אחרת, הלוא היא דמותו של סטנלי מ"חשמלית ושמה תשוקה" ("סטלה, סטלה"). הרמיזה מובנת עוד יותר אם נזכור שהגיבורה היא שחקנית בעברה, ושאהובה הצעיר הוא כותב מחזות, שמזכיר מחזאים שונים לאורך הסרט.
בהתאם לזאת, גם המשחק של שני השחקנים הראשיים מעט מוגזם ותיאטרלי, אבל לדעתי זה מתחייב מרעיון הסרט. למעשה, אני חושב שהמשחק של השניים, קייט וינסלט וג''ים בלושי, טוב מאוד. את קייט היה מעניין לראות גם מבחינת ההתפתחות שלה מאז התפקיד ההוא בטיטאניק. שני השחקנים האחרים, ג''סטין טיימברליק (שאיני מעריך כשחקן) וג''ונו טמפל (שלא הכרתי) מציגים משחק הרבה פחות מרשים, ודי אנמי למען האמת. אבל הם צעירים ויפים...
ראוי לציון מיוחד בסרט זה הוא הצילום המרשים. שוטים ארוכים ומורכבים, שמצליחים להעביר גם פן רגשי. בקטע אחד, שעוקב אחר הליכה של האמפטי וחבריו, עיקר ההתרחשות מוסתרת על-ידי עמודים הנמצאים במקום, וזה מבריק. גם התאורה המתלווה לשוטים מצוינת, וראויה לציון למשל התמונה ממש לקראת סיום הסרט המתרכזת בג''יני, כשחצי פניה מוצללים. על סף הגאונות, הייתי אומר.
יש עוד הרבה מה להוסיף, אך אני נאלץ לקצר. לסיכום, סרט אלני טיפוסי, עם כמה גוונים ייחודיים לו. כדאי לצפות.
01/03/2018 00:36:00 | נצפה במחשב