המשאלה

עצוב שרק תגובה אחת כאן מפרגנת כראוי לסרט היפהפה הזה. אנשים התרגלו כנראה רק לאקשן אמריקאי או לדרמות מעושות ולא יכולים להעריך שירה קולנועית יפנית במיטבה... קסום ומרגש. נוגע ללב. תמים ומזכיר נשכחות...

עצוב שרק תגובה אחת כאן מפרגנת כראוי לסרט היפהפה הזה. אנשים התרגלו כנראה רק לאקשן אמריקאי או לדרמות מעושות ולא יכולים להעריך שירה קולנועית יפנית במיטבה... קסום ומרגש. נוגע ללב. תמים ומזכיר נשכחות...

איזה סרט מתוק ומרגש. כמו "אני והחבר'ה", רק פחות קודר.

אכן משאלה - שהסרט ייגמר כבר! לכאורה שם מושך, תחושה שהסרט אולי ייקח אותך למחוזות רחוקים. אבל המציאות חזקה מכל דימיון - הסרט כמו איש חי מת, ישנו קו ישר, אין עליות או ירידות, לא קורה כלום, פואנטה? הצחקתם אותי! אני בספק אם מכת חשמל היתה מעירה את הסרט לחיים. אם הייתי צופה בו בבית בטח הייתי מזפזפ 500 פעם לתכנית שקורה בה משהו.

המשאלה. המשאלה אשר התגבשה אצלי היא מתי כבר יסתיים השעמום הזה. בסרט יש את כול המרכיבים הנכונים: משחק מופלא של הילדים, סיפור מהחיים, תיאור מצב החיים בצל הר הגעש. אלא מה, מ-ש-ע-מ-ם. ברגע הו הבנתי כי ייטב לגיבורי הסרט כי אשאיר אותם לנפשם, יצאנו. אין כמו ללכת לסרט במוזיאון ולהתענג על הקהל.