אופוריה: ביקורת פרק הפתיחה

Euphoria 2019 Series Review

יבגני גרינברג על "אופוריה: ביקורת פרק הפתיחה":
"נועדה לגדולות אם תדע להתמקד בנקודות האור ולא תיפול לנבואות זעם"

שתף/י

משחק זנדאיה האנטר שפר ג'ייקוב אלורדי אלג'י סמית' סידני סוויני אריק דיין

דרמה

ביקורת סדרה לאופוריה: ביקורת פרק הפתיחה מאת יבגני גרינברג | כתב קולנוע

ציון המבקר

"איכות לצד פרובוקציה"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

8.4/10

מדד פופולריות

3.5/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

"הנוער של היום הוא לא מה שהיה בתקופה שלנו" – אני מניח שהמשפט הזה חוזר על עצמו בכל דור. שמעתי אותו מסבים שלי, מההורים שלי ואמרתי אותו בעצמי, עם ההבדל הקטן שבכל פעם הוא דיבר על אנשים שונים ודור שונה. זה גם המשפט שעומד בבסיס סדרה חדשה, המבוססת על סדרה ישראלית באותו שם של HOT, שעלתה השבוע ב-HBO. כמו תמיד בסדרות של HBO, אפשר לצפות להרבה תוכן שערורייתי, סקס, עירום ואלימות, והפרק הראשון מספק אותם בשפע ובקנה מידה גדול. אחרי הכל, בואו נודה – הנוער האמריקאי הרבה יותר מתוסבך משלנו. "אופוריה" מתארת עולם שנוצר כתוצאה מהמפץ הגדול שהיה פיגוע התאומים ב-2001. ילדים שנולדו באותה תקופה הם הנוער של היום, הדור הבא של ארה"ב. גם אם לא הושפעו ישירות מהאירוע ואין להם שום זכרון ממנו, התודעה הקולקטיבית שלהם מכתיבה להם את המחשבה שהם חיים בעולם פחות טוב מזה של ההורים שלהם.

כמו שגיבורת הסדרה, רו (זנדאיה), מספרת, היא הייתה לגמרי מאושרת ברחם של אמה, עד שהוא התחיל לסגור עליה ולדחוק אותה החוצה, היישר לתוך חדר עם טלוויזיה ששידרה שוב ושוב את המטוסים מתרסקים לתוך הבניינים. זהו עולם שבו כל נער ונערה מרגישים מיוחדים בזכות הטראומה המולדת הזו שלהם, אבל למעשה כל בני גילם הם בדיוק כמוהם. כדי לברוח מהכאב של הקיום שלהם, הם פונים מגיל צעיר לסמים, סקס ואלימות. בו זמנית, הם מתוארים כהרבה יותר חכמים ומחושבים מההורים שלהם. בשבילם מכוני גמילה, שהאמריקאים של הדור שלנו כל כך מכורים אליהם, הם רק משוכה בדרך חזרה לחיים של סמים. במידה ונתפסו שוב, האינטרנט מספק להם מספר שיטות לרמות בבדיקת סמים. בתולים מהווים עבורם מקור לבושה, נערים ונערות כאחד, ויש להיפטר מהם בהקדם.

בסתירה לטענות שהסדרה מעלה, בצוות השחקנים ניתן למצוא דווקא כמה מהילדים הטובים של הוליווד: זנדאיה ("ספיידרמן", "האמן הגדול מכולם") הבוגרת של דיסני בתפקיד הראשי, סידני סוויני ("סיפורה של שפחה") ומוד אפטאו, הבת של הבמאי ג'אד אפטאו והשחקנית לזלי מאן. מצטרפת אליהם פעילת זכויות אדם טרנסג'נדרית, האנטר שייפר, בתפקיד הראשון שלה כשחקנית. בחזית המבוגרים אפשר למצוא את הקומיקאית ניקה קינג, אלנה אובך ("קוקו", "לא רק בלונדינית") ואריק דיין ("האנטומיה של גריי"). הפרק הראשון מתמקד ברו והבחורה החדשה בעיר, ג'ולז (שייפר), ובינתיים נראה שהחיבור בין השתיים הולך להכות גלים בהמשך הסדרה. דמות נוספת שמסתמנת כמורכבת היא של הבריון השכונתי נייט (ג'ייקוב אלורדי). בכל שאר קווי העלילה והדמויות הפרק נוגע ברפרוף לצורך האקספוזיציה והם כנראה יפותחו בהמשך. ואולי לא הכל כל כך נורא כמו שהסדרה מנסה לגרום לנו להאמין. בראש ובראשונה, קצת קשה לי עם יצירות שמנסות לזעזע בכוונה, בין אם זה על מנת להעביר נקודה או לצורך שערורייה שתביא יותר רייטינג. הסדרה אכן עוררה הדים והתנגדויות מיד לאחר צאת הפרק. לא הייתי אומר שקל לזעזע אותי ואני יכול להאמין ש-99 אחוז מהדברים המתוארים בפרק יכולים לקרות בחיים האמיתיים, אבל סוחר סמים בן 8 שבקיא לפרטי פרטים בהרכב הכימי של כל אחד ואחד מהמוצרים שלו זו כבר מתיחת חוט מוגזמת מדי. לכן, לא אגיד על הסדרה שהיא נטולת פשרות או אומרת את האמת בפנים, רק בגלל שהיא זורקת עלי דימויים גרפיים וסיטואציות מחרידות.

לצד דמויות אגוצנטריות ומרושעות, הסדרה עצמה מציגה בין בני הנוער דמויות שהן חיוביות בעלות ערכי מוסר בסיסיים או לכל הפחות, מחפשות את עצמן, מה שאומר שלא הכל אבוד. אם הסדרה תתמקד בתקווה הזו ולא תשקע ברחמים העצמיים על הדור שהולך לאבדון, יש לה סיכוי לעתיד מזהיר, בדיוק כמו לנוער שלנו, סליחה, של ארה"ב.

יבגני גרינברג | כתב קולנוע

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י