Seret מהעבר: 80 שנה לפנטזיה

אולפני דיסני מילאו עם השנים ספריות וארכיונים ביצירות שהפכו לחלק בלתי נפרד מסיפור ילדותם של מיליונים. כיום יודע האדם הממוצע למה לצפות מהחברה, לפני שמונים שנה לאיש לא היה מושג. וולט דיסני נחשב בזמנו לגאון מטורף והיה מוכן לקחת סיכונים שאיש לא העז לחלום עליהם כמו סרט אנימציה באורך מלא. אולם אחרי שני סרטים מצליחים החליט לשנות כיוון ויצר את "פנטזיה", אחת היצירות הכי ייחודיות בתולדות האולפן. על אף שלא גרף את ההצלחה לה ציפה באותו הזמן, נותר הסרט כמגדלור בוהק של יצירתיות עד היום.

המסע החל בשנת 1937 כשוולט החליט ללהק את הכוכב הגדול שלו, מיקי מאוס, ב-'שוליית הקוסם' על פי בלדה של גתה מהמאה ה-18 ולצלילי המוזיקה של דיקא מהמאה ה-19 שנכתבה בהשראתו. הקונספט לא היה זר לדיסני. הוא יצר בעבר סרטונים שנועדו ללוות יצירות מוסיקליות בסדרת "סילי סימפוניס" אבל ההשקעה הפעם הייתה אדירה, למעשה המיזם הפך ללא כלכלי. בניסיון להציל את שורת הרווח, הוחלט ליצור עוד קטעים ולארוז את כולם בתור סרט באורך מלא. על פס הקול, שהוקלט בשיטה מהפכנית, היה אחראי ליאופולד סטוקובסקי, המנצח המפורסם ביותר באותה התקופה. מבקר המוזיקה והמלחין דימס טיילור נבחר להיות שר הטקס והציג כל קטע בתורו.

סבב ההקרנות המקורי התרחש בין השנים 1940-1941 במספר מוגבל של בתי קולנוע שאורגנו במיוחד עבור הסרט. מחיר הכרטיס היה יקר מהרגיל ונדרשה הזמנת מקום מראש. צופה שהגיע נלקח אל מקומו על ידי איש צוות שהוכשר על ידי חברת דיסני וקיבל תוכנייה מאוירת עם פירוט הקטעים. "פנטזיה" לא היה סרט אלא חוויה חושית ורגשית, קונצרט האנימציה הראשון בעולם.

[*]

כבר מהקטע הראשון היה ברור שמדובר ביצירה מזן שונה. 'טוקטה ופוגה ברה מינור' מאת באך הוא הקטע היחיד, מלבד קטע מעבר קצר, שמתהדר באנימציה מופשטת לחלוטין. התמונה נמסה לכדי מיצג מופשט של מיתרי כינור, צורות והרים שכל מטרתם ללוות את המוזיקה. דיסני חלם במשך שנים להתנסות באנימציה מופשטת ואף שכר את שירותיו של האמן הגרמני אוסקר פישינגר שהתמחה בנושא, אך התוצאה לא הייתה לטעמו אז הוא החליט לעשות זאת בעצמו.

הגישה הזו זלגה גם לחלק השני בתוכנית - 'סוויטת מפצח האגוזים' של צ'ייקובסקי. לכאורה מדובר בקטע מתוך בלט ידוע, אבל דיסני התעלם מהסיפור המוכר. הגרסה שלו עדיין מתנהלת כמעין ריקוד בלט אך הרקדנים הם פיות, צמחים, פטריות ושלל יצורים שחוגגים את חילופי העונות. זהו רצף אנימציה מרהיב ביופיו שמהווה עדות לדמיונם וכישרונם של אמני דיסני להפוך את היומיומי לפנטסטי.

בשלב הזה עולה הכוכב הגדול אל הבמה, מיקי מאוס - הוא 'שוליית הקוסם'. זהו הקטע הכי קונבנציונאלי בסרט במובן שיש לו עלילה שמזכירה סרטונים קצרים קודמים. מיקי הוא שולייה שמחפש קיצורי דרך. הוא משתמש במגבעת האדון שלו על מנת לכשף מטאטא שיעשה את העבודה במקומו, אך בזמן שהוא חולם על כוחות קסם אדירים העניינים יוצאים משליטה. זה הקטע שהתחיל הכל ונותר המפורסם מכולם עד היום. דמותו של מיקי בגלימה האדומה ומגבעת הקוסם היא אחת האיקוניות בתולדות החברה.

בניגוד לקלילות של 'שוליית הקוסם', הקטע הבא אחריו רציני בהרבה. 'פולחן האביב' של סטרווינסקי הוא בלט המבוסס על סדרה של ריקודים פגאניים. דיסני לקח את היצירה הפראית הזו וצירף אליה את סיפור החיים על פני כדור הארץ החל מהיווצרות העולם ועד לדינוזאורים. הם טורפים ונטרפים ולבסוף נכחדים. זהו ללא ספק החלק הקודר ביותר בסרט.

'הסימפוניה הפסטורלית' של בטהובן לוקחת את הצופה למחוזות אחרים לחלוטין, לעולם המלא ביצורים מיתולוגיים החיים יחדיו באידיליה. זהו הקטע הכי ידוע לשמצה מהסרט שכן בזמן שכל הקנטאורים נהנים להם, קנטאורית שחורה קטנה דואגת לשרת אותם. הסרט נערך עם השנים והדמות הגזענית צונזרה, אבל הקטע כולו עדיין מריח מצורת חשיבה שמרנית ומיושנת. השחורים הם המשרתים (לאל דיוניסוס יש שתי נערות מניפה שחורות שלא צונזרו), הבנות חייבות להתגנדר ולהציג את יופיין בפני הבנים וכמובן שקנטאורים כחולים הולכים עם קנטאוריות כחולות, צהובים עם צהובות וורודים עם וורודות. חס וחלילה שהצבעים לא יתערבבו בטעות.

'מחול השעות' של פונקיילי היא אחת היצירות המוזיקליות הקלאסיות הפופלאריות אי פעם וזה אומר שלא היה מושלם ממנה לפארודיה של דיסני על קטעי ריקוד יומרניים שפלשו באופן קבוע לסרטי קולנוע באותה התקופה. את רקדני הבלט האנושיים מחליפות בנות יענה בשעות הבוקר, היפופוטמיות באמצע היום, פילים בשעות בין הערביים ותנינים בערב. התנועות עצמן מבוססות על רקדני בלט אמיתיים שהופיעו באולפן בפני האנימטורים. התוצאה היא אחת מהופעות הבלט המצחיקות ועם זאת אמינות בקולנוע.

קטע הסיום של "פנטזיה" הוא לא יצירה אחת, כי אם שתיים מנוגדות ומשלימות אחת את השנייה. בראשונה 'לילה על הר קירח' של מוסורגסקי יוצא השד צ'רנאבוג מראש ההר ומזמן אליו מיני רוחות ושדים לחגיגת בלהות, אך בבוקר נעלם ואל היער יוצאת תהלוכה של אנשים אוחזים בנרות לצלילי 'אווה מריה' של שוברט כשהשמש זורחת ומגרשת את החשכה.

המאייר קאי נילסן עיצב את הדמויות עבור הקטעים ובראשן צ'רנאבוג שקם לחיים בזכותו של האנימטור ביל טיילה. כשנשאל על עבודתו אמר טיילה" "דמיינתי שאני הר עשוי אבן אבל יכולתי לחשוב ולזוז וזה מה שעשיתי". בניגוד לדמות השד המאיימת מגיעה תהלוכה שלווה, סצינה שצולמה בטייק אחד ארוך ומייגע עליו עמלו 9 אנשים במשך שישה ימים עם מצלמה רב-מישורית שצילמה על פני 47 מטרים של ציור לאורך במת הקול של האולפן. הכל כדי להשיג את אחד מקטעי הסיום היפים בתולדות הקולנוע.

וולט דיסני חלם להפוך את "פנטזיה" לראשון בסדרה של קונצרטים מונפשים, מסגרת שניתן לשנות בה את הקטעים עם הזמן. הוא אף עבד על סרטונים נוספים, אך אלו לא זכו לראות את מסך הקולנוע. הסרט זכה לביקורות מעורבות - היו ששיבחו אותו והיו שנחרדו ממנו. אלו האחרונים השתייכו בעיקר אל הקהילה המוזיקלית. חלק גדול מהביקורות השליליות התייחסו לפגיעה ביצירות הקלאסיות המקוריות. איגור סטרווינסקי, המלחין החי היחיד שזכה לשמוע את יצירתו בסרט, הביע עוגמת נפש על שינוי הסדר ב'פולחן האביב' שלו ומחיקת החלקים המסובכים ביותר.

חלק מהקהל פשוט לא הבין, פשוט כי מעולם לא היה סרט כזה קודם לכן. ההקרנות היו מוגבלות וסידור האולמות הנבחרים היה יקר. גם התזמון היה נוראי. "פנטזיה" יצא שנה לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה ושנה לפני פרל הארבור שבישר באופן רשמי את כניסתה של ארצות הברית אל הקלחת. לא היה ניתן לשחרר את הסרט באירופה, ובאופן מובן אנשים בבית פחות נטו להתלהב מסרטים יוקרתיים כשאהוביהם נלחמים על חייהם מעבר לים. החלום הגדול של וולט הפסיד כסף ועל אף שחווה לא מעט כישלונות במהלך חייו, הכישלון הזה צרם במיוחד.

פעם נוספת שורת הרווח קבעה את הטון. הסרט עבר בשנת 1942 להפצה נרחבת, פשוטה וזולה יותר וגם נערך מספר פעמים. כך עברו ההקרנות במשך 21 השנים הבאות. "פנטזיה" חזר למסכי הקולנוע בשנת 1969 עם קמפיין ששיווק אותו בתור חוויה פסיכדלית, מה שהפך אותו לחביב במיוחד על תלמידי קולג'. בשנת 1982 דיסני הקליטו מחדש דיגיטלית את פס הקול המתפורר, אך לרגל יובל החמישים החליטו לשחזר את המקור. עכשיו "פנטזיה" היה כבר קלאסיקה, לא כישלון.

דיסני מעולם לא ויתר על הרעיון של סרט מוזיקלי והמשיך לנסות את הפורמט תחת שמות אחרים כמו "Melody Time" ו-"Make Mine Music". 59 שנה לאחר הסרט המקורי ניסתה חברת דיסני את כוחה בסרט המשך "פנטזיה 2000". הסרט זכה לביקורות אוהדות אך כמו קודמו, היה יקר ולא רווחי.

מעניין להסתכל על "פנטזיה" ועל החברה שיצרה אותו 80 שנה אחרי. חברת דיסני בשנים האחרונות מתקיימת על מיחזור רעיונות וסיפורים שהיו רווחיים עבורה בעבר. מה קרה לרוח המייסד שלה? וולט דיסני היה איש עם חזון, הוא ניסה לחדש ולהפתיע גם כשחשבו אותו למטורף וזלזלו ברעיונות שלו, גם כשנכשל הוא לא ויתר וניסה שוב. כן, הרווח הכספי היה חשוב גם אז, אבל לא כמו הערך שביצירה. מעניין איך החברה הייתה נראית אילולא הכישלון הכואב הזה לפני שנים רבות כל כך. אולי היום היה לה האומץ להעז שוב.