אמש נערכה הקרנת הבכורה התל אביבית (והמאוד מרגשת יש לציין) לסרטו של ארי דוידוביץ' "מחכים לגודיק".
את אולם הסינמטק והלובי מלאו כל המי ומי שת תעשיית התרבות הישראלית של שנות השישים המאוחרות ותחילת שנות השבעים. המדובר הוא בשחקנים כמו שלמה בר שביט, מוטי גלעדי, ורבקה רז (שהגיעה במיוחד להקרנה).
[*]
"מחכים לגודיק", סרט תיעודי-מוזיקלי המביא לראשונה למסך את סיפור עלייתו ונפילתו של מלך המחזמר הישראלי גיורא גודיק, יוקרן בסינמטקים ברחבי הארץ במהלך חודש נובמבר.
גיורא גודיק היה דור שלישי למשפחת שחקנים בפולין וברוסיה. שירת בצה"ל כקצין תותחנים והשתחרר ב-1955 ופנה להגשים חלום ישן. בעזרת הלוואה של 1,000 לירות, שקיבל עם שחרורו מצה"ל, פתח תחילה משרד אמרגנות קטן בחדר ששכר ברחוב שינקין בתל אביב. יפה ירקוני הייתה אחת הלקוחות הראשונות שלו, אבל כבר בחודש הפעילות הראשון שלו הפסיד את כל סכום ההלוואה. בהמשך היו לו גם הצלחות, כשהביא לכאן אמנים מהשורה הראשונה בחו"ל, ובהם קליף ריצ'רד, מרלן דיטריך, פרנק סינטרה, אלה פיצג'רלד והארי בלפונטה.
[*]
ב-1964, לאחר ההצלחה שקצר עם ההפקה המיובאת־למחצה של "סיפור הפרברים", החליט להקים תיאטרון בעצמו. התיאטרון החדש, תיאטרון גיורא גודיק (עם הסמל המסחרי ג.ג. שהיום מזוהה עם גלובוס גרופ) העלה את "גבירתי הנאווה", מחזה מוזיקלי בהפקה כמו-אמריקנית, שהפך לסיפור הצלחה. ההימור השני שלו היה המחזמר "איך להצליח בעסקים", שנכשל וגרם לגודיק הפסדים כספיים. אבל גודיק לא נבהל ומיהר לתחנה הבאה: המחזמר "כנר על הגג", שהוצג בשנת 1966 וזכה להצלחה רבה.
בהמשך, בתיאטרון "אלהמברה" שחכר ביפו, המשיך גודיק להתמכר לסוגת המחזמר, והעלה הפקות נוספות - שחלקן היו להצלחות ענק, אך כמה מהן היו כישלונות. בין המחזמרים שהעלה: "המלך ואני", "איש למאנשה", "קזבלן" (שהוצג 606 פעמים, שיא הופעות להצגה בתקופה ההיא), "איי לייק מייק" ו"לחיי הסוסים שיוציאו את עם ישראל מהבוץ", הפקה שגררה אותו עמוק לתוך הבוץ. גודיק אף ניסה לביים בעצמו, את "יום האבא", אבל המבקרים קטלו את ההצגה והיא הורדה מן הבמה לאחר זמן קצר.
ערב הפקת המחזמר החדש, "מותק אני לא שומע כשהברז פתוח" בבימויה של עדנה שביט, לאחר שכבר לוהקו השחקנים לתפקידים הראשיים (עודד תאומי ומרים גבריאלי), גודיק נמלט במפתיע מהארץ, כשהוא משאיר אחריו את אשתו אמה, ואת שני ילדיו, שורת נושים והרבה שחקנים המומים.
ההידרדרות הייתה תלולה ומהירה. בגלות פרנקפורט מכר גודיק נקניקיות במזנון סמוך לתחנת הרכבת, והאמין שיום אחד הוא עוד יחזור ויוכל להחזיר את חובותיו. ארבע שנים לאחר שהוכרז בישראל עבריין נמלט ויתר גודיק על אזרחותו הישראלית למען אזרחות גרמנית. גודיק אמנם התאושש מן המשבר הכלכלי, אבל ב-1977 נפטר ממחלת הסרטן, בעודו בגרמניה. גודיק נקבר בגדרה, בהשתתפות קומץ אנשים.
מועדי ההקרנות
סינמטק תל אביב:
שבת 10.11 בשעה 16.00 שבת 17.11 בשעה 16.00 שבת 24.11 בשעה 16.00
סינמטק ירושלים:
11.11 בשעה 21.30 בנוכחות הבמאי 18.11 בשעה 19.30
סינמטק חיפה:
9.11 בשעה 14.00 בנוכחות הבמאי 14.11 בשעה 20.00
סינמטק ראש פינה:
19.11 בשעה 20.00 בנוכחות הבמאי 27.11 בשעה 20.00
סינמטק שדרות:
21.11 בשעה 21.00 בנוכחות הבמאי 22.11 בשעה 19.00 27.11 בשעה 21.00
הערת מערכת: הביוגרפיה של גיורא גודיק לקוחה מויקיפדיה.