Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: גשר על הוואדי - הדרך לדו קיום ארוכה ופתלתלה היא

מאת: רון פוגל

סרטו של תומר היימן, "גשר על הואדי", שישודר היום, ראשון, ה- 4 בנובמבר בשעה 21.45 בערוץ הראשון (כן, כן 11 בשלט) הוא לא פחות מסרט חובה!

תומר היימן, למרות גילו הצעיר (יחסית) הוא כבר בימאי שמאחוריו עשייה דוקומנטרית רבה. להיימן יש את היכולת לגעת בעצבים החשופים של המציאות הישראלית תוך כדי שהוא מהפנט את הצופה בסרט אנושי, מלא חמלה ואמונה בכבוד האדם.

[*]

היימן מציג את המציאות לצופה ללא כחל וסרק ואומר לו "זה מה יש, חביבי ואתה לא יכול להתעלם מכך".

כמו ב"תומר והשרוטים" או ב"בובות של נייר" צולל היימן (ואחיו) לתוך מציאות יחסית לא מוכרת לרוב הצופים. ב"גשר על הוואדי" מספר את סיפורו של בית ספר מעורב-ערבי יהודי, הנמצא בכפר קרע.

עשיית סרט על נושא שכזה משול לעמידה ליד חבית אבק שריפה עם מקל דינמיט ביד, אבל האחים היימן באלגנטיות ובמיומנות צולחים את כל המלכודות וסרט שהיה יכול להיות קלישאי ורדוד הופך למסמך אנושי מרתק ומרגש הבוחן אפשרות לדו קיום במציאות המשוסעת והמיליטנטית שאנו חיים בה.

[*]

כוכבי הסרט הבלתי מעורערים הם ילדי בית הסרט שמהם מצליח להוציא הסרט תובנות על החיים שספק אם הרבה מבוגרים היו מגיעים אליהן. הילדים הנחשפים לראשונה באופן יום יומי לקיומו של ה"אחר" מתלבטים, מעלים שאלות ובעיקר רוצים לחיות בשלום עם הצד שכנגד.

מכיוון שהנושא טעון מלכתחילה, כל סצנה בו מקבלת משמעוות הרבה מעבר לסרט: כמו הסצנה שבה שתי הילדות, הערבייה והיהודייה הולכות ביחד ללונה פארק ונדמות לרגע כחברות ללא הבדלי לאום. הכל שמח? מייד לאחר מכן יסביר האב של הילדה הערבייה לחברתה היהודייה שאם בתו תרצה לעזוב את הבית הוא פשוט יירה בה(!). היוצרים מתמקדים בפניה המבולבלות של הילדה היהודייה שנחשפה באחת לפערי התרבויות בין שני העמים ואנו מבינים כי עם כל הרצון הטוב, ארוכה הדרך לשלום ולדו קיום.

עוד סצנה מדהימה היא זו שבה מתמודדים מורי בית הספר עם המצב הבלתי אפשרי של חגיגות יום העצמאות למול יום הנקבה הערבי, כי ככה זה במציאות שלנו - שמחת המנצחים היא גם תוגת המפסידים.

[*]

המצלמה מלווה את הילדים לכל מקום - לביתם, לחצר בית הספר ולמפגשים של אחרי הצהריים ואנו הופכים לשותפים לרגע ללבטים ולקשיים של הורים וילדיהם המנסים להביא קמת סדר למציאות מטורפת שאין בה תשובות קלות והשאלות בה הן תמיד קשות.

סרט תיעודי טוב נמדד ביכולתו של היוצר לנסות ולהעביר את המציאות כמות שהיא בצורה הטובה ביותר ולא להתערב בה ואכן להוציא שאלה אחת שנשאל אחד האבות, לאורך כל הסרט מצליחים האחים הימן לשמור על ריחוק ממושאי סרטם והתמונה המאוד בעייתית וכואבת המתגלה בסרט (גם אם הוא אופטימי בסופו) הנידמת כאמיתית ולא מיופייפת.

חשוב לראות סרטים כ"גשר על הוואדי" בשביל להזכיר לעצמנו שהמציאות לא הולכת לשום מקום (וששכנינו לא יעברו לסקנדינביה) ורצוי לעשות כמו אנשי בית הספר ולפעול לקירוב לבבות ולשינוי המצב.

סרט חובה!