Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: ראיון בלעדי עם קלינט איסטווד

מאת: איריס לקנר

בימים אלו מוקרן ברחבי הארץ סרטו האחרון של קלינט כבמאי וכשחקן, "גראן טורינו". על פי כל הדיווחים נראה כי זו הפעם האחרונה שנראה את איסטווד מול המצלמה וכי בפרוייקטים העתידיים יתמקד רק בבימוי. החלטנו להפנות אל היוצר הוותיק והמוערך כמה שאלות.

[*]

אחרי 4 שנים העדרות מהמסך, האם חיפשת לחזור לקדמת המסך ?

"לא ממש. אין הרבה תפקידים ראויים לאנשים בגילי. אחרי 'מיליון דולר בייבי' חשבתי שהספיק לי ואני פורש מהמשחק. אבל אז פנה אליי המפיק שלי, רוב לורנז וביקש שאקרא תסריט מעניין שהגיע לידיו. קראתי, ואכן, התפקיד התאים! הוא גם הגיע בטיימינג מעולה עבורי כי הייתי כבר בשלבי הפוסט פרודקשן של 'ההחלפה' והרגשתי שאיני רוצה לחכות."

למה רצית לגלם את וואלט קובלסקי?

"אהבתי את העובדה שהוא קצת מופרע וטיפוס ציני ועוקצני. בנערותי הכרתי הרבה טיפוסים כמוהו. אז אף אחד לא פחד להגיד שום דבר. כאן המדובר במישהו שהוא יוצא מלחמת קוריאה שאשתו נפטרה כבר בתחילת הסיפור. הוא מרוחק משני בניו הבוגרים והמנוכרים אליו. למשפחתו לא ממש איכפת ממנו. מרבית חבריו כבר נפטרו. הוא נהג לעבוד משך 50 שנה במפעלי "פורד" ובשכונתו שנהגה לאכלס רק אנשי רכב, מכילה כרגע רק מהגרים. הוא כלל וכלל לא אוהב את השינויים. הסרט נוגע גם מעט בנושא ההתיישנות ונדמה כי הוא מזכיר את המציאות העכשווית בתעשיית הרכב האמריקאי. אהבתי את האופן בו זה מזכיר את ההווה. קיימת תחושה של סופו של עידן. וואלט הוא אדם אבסולוטי . יש בו מעט מדמותו של פרנקי דאן מ"מיליון דולר בייבי"... סוג של טיפוסים שהם מחוץ לסצינה החברתית והעולם המודרני. הוא לא יודע איך להתחבר לאנשים, הוא ציני אך לבסוף לומד שיעור על סובלנות לצד מישהו השייך למחוז מרוחק שלא הכיר".

[*]

כיצד ניגשת למלאכת המשחק של דמות כה גזענית?

"היה כאן סוג של מלכוד... האם לגשת לדמות בעדינות או להיכנס בה בכל הכוח. הגעתי למסקנה שזוהי דמות שצריך ללכת איתה עד הסוף. אתה לא יכול להרשות לעצמך להיות כאן נחמד. הוא התגלמות האנטי פוליטיקלי קורקט וזה מעולה, לצורך העניין. אין כאן מקום להתמהמויות. הוא ללא ספק גזען השונא את שכניו בתחילת הסרט אך יחד עם זאת עובר תהליך במהלכו הוא לומד לחבב את המשפחה מלוכסנת העיניים באמצעות יחסיו עם טאו הצעיר – אותו הוא מנסה להציל מחיי כנופיה ומלמד אותו שיעור או שניים על כוח רצון, אתיקה ומוסר."

היה קשה לחזור לשחק לאחר ארבע שנים?

"לא, אל תשכחי שאני עושה את זה כבר 55 שנה. זה כמו כל דבר אחר: את מכניסה את הדמות לראשך, ואז פועלת על פיה. שמחתי לחזור לקדמת המצלמה ובסך הכל נהניתי לגלם טיפוס כה ביזארי ."[*]

זו הפעם הראשונה בה נחשפת קהילת ההמונג בקולנוע האמריקאי. מה ידעת עליהם לפני כן?

"מעט מאוד. התפקיד חייב אותי ללמוד ולקרוא אודותם. במקור הם מגיעים מלאוס ומסתבר כי בזמן מלחמת ויטנאם הם נלחמו לצידנו, האמריקאים, כנגד הקומוניסטים. על כן, ממשלת ארה"ב הביאה רבים מהם לכאן. כיום ניתן למצוא קהילות גדולות שלהם בפרסנו קליפורניה, מיניאפולס ובמישיגן – שם צילמנו את הסרט. על מנת להיות אותנטי לחלוטין, עמדתי על כך שכל הקאסט יהיה עם אנשים מהקהילה ההמונגית – מה שקצת סיבך את העניינים".

אני מבינה כי בחרת בעיקר בשחקנים לא מקצועיים. כיצד הדרכת אותם על מנת להשיג את מה שרצית מהם?

"לקחתי חבר'ה צעירים בגילאי 17, 18 שלא שיחקו בעבר על מנת להיות מסוגל להעניק לסרט אמינות סיפורית.

[*]

"גראן טורינו" היה להצלחה מסחרית מסחררת בקופות בארה"ב. האם ציפית לזה?

"אני מעולם לא ציפיתי לשום דבר. זה תמיד מפליא אותי מדוע אנשים הולכים לסרט מסוים בדיוק באותה המידה שזה מפליא אותי מדוע הם אינם הולכים לסרט אחר. כל סרט שאתה עושה, אתה מקווה שמישהו יבוא לראות אותו אך לעולם אינך יכול להיות בטוח. כאשר הסרט יצא, הוא זכה לביקורות טובות, אך גם זו אינה ערובה לדבר. אבל אז הקהל החל להתלהב ממנו והבנתי שהמדובר בהצלחה. הייתי בטוח שאנשים מבוגרים יגיעו לצפות בסרט מתוך הזדהות עם מצב ניכור משפחתי אבל מסתבר שגם חבר'ה צעירים חיבבו את דמותו של וואלטר . אני מאמין שכל אחד היה רוצה להיות הוא לכמה דקות... זוהי דמות מעניינת שללא ספק מעוררת משהו אצל אנשים. אני גם חושב שיש לא מעט מסרים טובים בסרט על מערכות היחסים עם הכנסיה, עם חברים ועל דעות קדומות ".

האם יש להצלחת הסרט גם סיפוק מעבר להפתעה?

"בטח. להיות בן 78 ולהופיע בסרט מצליח זה דבר יפה. בפועל, זה כבר הכניס יותר כסף מ"מיליון דולר בייבי" ואין לך מושג למה ואיך. אני מניח שזה אחד הדברים המופלאים שבלעשות סרטים. אתה אף פעם לא יכול לצפות במדויק מה יהיה ואפשר ללמוד משהו חדש מדי יום".

[*]

מרבית הסרטים האחרונים שלך עוסקים בעניינים, אם אפשר לקרוא לזה כך "אפלים" משהו. כיצד אתה מסביר את משיכתך לעניין ?

"זה פשוט קרה. אני תמיד אוהב לנסות דברים שונים ומגוונים. ז'אנרים שונים, סיפורים שיש בהם אלמנט דרמטי ויכולים לפתח קונפליקט – מה שאני מוצא מאוד מעניין. מקומות בהם על הדמויות לגבור על מכשולים. אלו דברים שהם מאתגרים. לא מעניין אותי להיות טרנדי או לעשות סרטי נעורים. אני שואף שאנשים יצאו עם ערך מוסף מסרטים שלי."

לפני 40 שנה הקמת את "מלפסו" – חברת ההפקה שלך. באיזו הפקה אתה הכי מתגאה כאשר אתה מביט אחורה בקריירה שלך - הן מאחורי המצלמה והן על המסך?

"בעובדה שהייתה מסוגל לשלוט בגורל שלי. כאשר התחלתי לביים ב – 1970 לא הרבה שחקנים נהגו לעשות זאת. נראה היה אז כי הקפיצה הייתה קשה יותר. ידעתי שעם הסרט הראשון שלי אני חייב להצליח על מנת להוכיח את עצמי לאולפנים. מזל שהלך טוב..."

[*]

אנשים מתייחסים אלייך כאייקון וקוראים לך 'אגדה'. איך אתה מרגיש עם זה?

"זה בסדר. זה נפלא. אני מעדיף שיקראו לי כך מאשר בשמות פחות מחמיאים. הדבר החשוב הוא לעשות כל הפקה כפי שאתה רוצה לעשותה. הדבר החשוב הוא לעשות ולא לפחד אם יגיע קהל או לא. הרבה סרטים נהדרים לא הצליחו בקופות והרבה סרטים גרועים עשו קופות מרשימות. איך לדברים הללו מרשם בדוק. לא תמיד הכוכבים יהיו לצידך, אך כל יוצר צריך לדעת שאם הוא או היא עשו כמיטב יכולתם – זה לכשעצמו מעודד."

אתה נמצא כרגע ממש בשלבים הסופיים של קדם ההפקה לסרט על מנדלה בכיכובו של מורגן פרימן ומאט דיימון. מה אתה יכול לספר על כך?

"לא יודע להגיד לך במדויק. בגדול, התמונה הכללית הולכת ומתבהרת. זו הולכת להיות דרמה פוליטית וסיפור מעניין למדיי אודות מנדלה שחשב כיצד להשתמש באירוע ספורט על מנת למנף את הפיכתו לנשיא דרום אפריקה שנה לאחר מכן. זהו סרט על הדרך בה הוא הצליח לאחד אומה ולהחדיר בה גאווה וכיצד אלמנטים אלו סייעו בידיו לפתור את הבעיות שהיו בדרך. אנו נמצאים בתהליך הליהוק ואני חייב להקפיד על ליהוק נכון. זהו הסוד ! ברגע שליהקת נכון, היתר מסתדר מעצמו. מוקדם להעריך עד כמה טוב יהיה הסרט אך אני יודע שאעשה את המיטב שלי".