Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: בלאדי וולנטיין

מאת: סשה פרונין

סשה פרונין, אחד הכתבים הצעירים של אתר סרט, התגייס לא מכבר לצה"ל. בין מבצע אחד לשני, חופשה, בילוי עם החברים והכנה נפשית לקורס קצינים (בתקווה) הוא מוצא זמן לאהבתו הגדולה, קולנוע. אז מה הוא אם הוא רואה סרטים קצת באיחור.

אבל, נתחיל עם וידוי שלו.

למרות האהבה הגדולה שלי לקולנוע איכותי והסלידה העצומה שלי מקולנוע זול ושחקנים גרועים דוגמת סרטים כמו "סטפ-אפ" ,"היי סקול מיוזיקל" ודומיהם, יש לי חיבה מסוימת לקולנוע הטראש. כן, כן, טראש! אותם סרטי תת רמה שרמת המשחק של השחקנים שם לא עולה על רמת משחק של ילד בכיתה א' בהצגה הבית ספרית הראשונה שלו. אותם סרטים עם התסריט הדל והעלילה חסרת התוכן שרק משם הסרט אפשר להבין את כולו. סרטים כמו "נחשים על המטוס" ודומיו שמבחינה קולנועית לא עולים על הסרטים שציינתי קודם אבל, ויש אבל גדול, ההבדל הוא שסרט טראש שמודע לעצמו לא מנסה להיות איכותי אלא לתת צופים לעיתים את מה שהם מצפים, שעה וחצי של זבל, בניגוד לסטפ-אפ שלוקח את עצמו בשיא הרצינות והוא פשוט גרוע.

אחד מסרטי הטראש שמוקרנים בימים אלו ברחבי הארץ הוא "בלאדי וולנטיין" וכמו שאמרתי, העלילה לא מסובכת יותר מדי. טום חוזר לעיר הולדתו ביום השנה העשירי לטבח שאירע בערב הולנטיינ'ז, בו נרצחו 22 אנשים. במקום קבלת הפנים הביתית לה ציפה, טום מוצא את עצמו חשוד בגל הרציחות שתוקף את העיירה השלווה עם חזרתו.

רמת המשחק פה, כצפוי, ברצפה, במיוחד של השחקן הראשי, ג'נסן אקלס, שהוא פשוט שיפור של קיאנו ריבס, או במילים אחרות אדם בעל הבעת פנים אחת. התסריט דל ולעיתים הטקסטים כל כך ילדותיים עד כדי גיחוך.

אז למה בעצם אני ממליץ על הסרט? כי הוא מיועד לאוהבי הטראש וסרטי הסלאשרים (אותם סרטים שלא חוסכים בפרטים כמו "יום שישי ה13"). התוספת הענקית פה היא משקפי התלת מימד שתורמים לאווירת האימה, כמה כיף לראות את המניאק ששוכב עם הבחורה ומצלמה את זה 5 דקות אח"כ חוטף מלקוש ישר בראש, וזה עוד כלום לעומת שאר קטעי הרצח בסרט.

בסופו של דבר, עם כל מגרעותיו, בלאדי וולנטיין הוא שעה וחצי של ריקון מוח והנאה צרופה מריטוש איברים שעוד לא נראה כמותו על המסך. כן ירבו סרטי האימה בתלת מימד!