"בנטייה שלי אני יותר פוליטקאי משחקן" אמר באחד הראיונות רון סילבר שמת ביום שני לאחר מאבק ארוך עם מחלת הסרטן, "איכפת לי מחופש הבחירה, מהסביבה, מההומלסים ואיום הנשק האטומי יותר מאשר מכל תפקיד שיציעו לי". הוא היה בן 62 במותו.
סילבר מוכר לנו בשנים האחרונות בעיקר מתפקידיו בטלוויזיה בסדרות נחשבות כמו "הבית הלבן" בה גילם את היועץ בורנו ג'יאנלי, "שיקאגו הופ" והסדרה הקומית "הארון של ורוניקה". הוא החל את קריירת המשחק שלו בתיאטרון בתחילת שנות השבעים ומשם עבר לטלוויזיה להופעות אורח בסדרות שונות.
[*]
תפקידיו הראשונים בקולנוע היו חסרי משמעות, רובם בסרטי אימה ומדע בדיוני זניחים. אולם ב- 1983, הוא הופיע לצידן של מריל סטריפ ושר בסרט "סילקווד" וקרנו עלתה בעיני הוליווד. מספר תפקידים קטנים נוספים בסרטים כמו "בעקבות האוצר הרומנטי" ביססה אותו כשחקן מן השורה.
סילבר, שחקן תיאטרון מוערך, זכה בשנת 1988 בפרס ה"טוני" על תפקידו במחזהו של דיוויד מאמט "Speed The Plow". כל הכוונות של הוליווד הופנו לכיוונו והוא החל לקבל הצעות מפתות בסרטים נחשבים יותר.
[*]
הופעותיו במותחן האקשן "פלדה כחולה" לצידה של ג'יימי לי קרטיס, כניצול שואה בסרט "שונאים סיפור אהבה" וכפרופסור ב"תפוכות הגורל" לצידם של ג'רמי איירונס וגלן קלוז הקפיצו את סילבר לרמה של שחקן מוערך ומהולל.
בחירותיו הבאות לא היו נבונות וה"להיט" הגדול שלו בתקופה המאוחרת יותר היה "טיימקופ" לצידו של ז'אן קלוד ואן דם (1994). את שנותיו האחרונות בילה בעיקר בתפקידים מרתקים בטלוויזיה ובפעילות פוליטית מחוץ למסך.
בשנת 2000 הקים את התנועה "One Jerusalem" שהתנגדה לתהליך אוסלו. בעקבות מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר שינה סילבר, שהיה דמוקרט נלהב, את דעותיו לחלוטין והביע תמיכה במלחמה בעיראק. בתקופה האחרונה שימש יועץ לארגון לא ריווחי הקרוי "פרויקט ישראל" (The Israel Project) ששם לו למטרה להסביר לציבור ולתקשורת את המצב בישראל תוך שהוא מקדם את השלום, הביטחון והחופש.