ירושלים שנדמית כעיר בלוב או במרוקו, ילדים עברים גאים שמדברים באנגלית וגם רצים כל הזמן, כובשים נאורים שמשחקים שח עם הילידים - עושה רושם שסרטה של לין רות', "הבוגד הקטן" הוא פשוט שורה ארוכה של קלישאות מגוחכות ונלעגות שביחד יוצרות תרכובת שהשימוש במילה סרט לא יאה לה. הסוף המודבק בטלאי גס לסרט שובר שיאים של קיטש ודבקות.
לא קראתי את הספר "פנתר במרתף" (איזה פנתר? איפה המרתף?) של עמוס עוז שעליו מבוססת היצירה הנוראית הזו. מהכרותי את יצירותיו של עוז ניתן היה לצפות שעיבוד לספרו יעשה בקצת יותר התחשבות ובהרבה כבוד לאחד היוצרים הבולטים בתחום הספרות במדינתנו. אבל, אולי זו הסיבה שהסרט, שהוקרן בפסטיבל חיפה בשנת 2007!!! יוצא רק עכשיו לבתי הקולנוע בצנעה יחסית.
[*]
הסרט מתרחש בירושליים של שנת 1947. פרופי בן ה-11 מתיידד עם חייל בריטי בשם דאנלופ ולומד שלכל דבר בחיים יש מחיר ותוצאה.
לעלילת הסרט היה (דגש על "היה") פוטנציאל רב: יחסי ילד עם מבוגר, הממלא באיזשהוא מקום את מקום הורי הילד העסוקים בדברים אחרים וסוחבים איתם את מטען השואה. יחסי כובש עם נכבש בעיר בין לאומית בעלת היסטוריה של מלחמות ומאבקי שליטה. יחסה של סביבה אל השונה ואל זה שמעז להתיידד עם האויב. כל אלה הן סוגיות כבדות שייתכן ובימאי אחר, בעל שיעור קומה היה מנסה להתמודד איתן.
[*]
אבל רות' כלל לא מנסה להתאמץ ומפציצה אותה בקלישאה אחרי קלישאה וכך אנו שוב במאבק הרואי עם הבריטים האכזריים ושוב המעפילים מגיעים באישון לילה (לא ידעתי שבירושליים יש חוף ים...) ורמי הויברגר הוא האב הקלאסי של ימי המנדט - קשוח וחד מימדי כאילו יצא כרגע מספר ללימוד היסטוריה.
אלפרד מולינה החביב לא משכנע בתפקיד החייל הבריטי הטרחן שמזכיר יותר סבתא פולניה מאשר חייל בצבא (איפה הימים היפים של ד"ר אוקטופוס? ואיפה סם ריימי כשצריך אותו?) ועידו פורט החמוד מדקלם בחוסר התלהבות את שורותיו הנבובות וזכאי לאוסקר של ההתיישבות העובדת לגילום דמות הילד הצבר הגאה לפי כל המניירות של שנות החמישים.
תיאודור ביקל הקשיש מגיח לרגע לאיזו סצנה מטופשת של משפט שדה שעורכים לילד שהעז להתחבר לבריטי, עופר שכטר כחייל בריטי מגיע לחיפוש בבית המשפחה ומשחיל משפט באנגלית צנונית, צחי נוי ממשיך להתבזות והפעם הוא מפליא במבטא הונגרי קלוקל ועל שאר השחקנים חבל להרחיב את הדיבור.