אחד מסרטי האימה הטובים בעשור האחרון הוא סרט משנת 2002 שלא זכה להפצה בישראל בשם Deathwatch של במאי בריטי צעיר בשם מייקל גיי באסט. הסרט המתרחש במלחמת העולם הראשונה בשוחות בוציות עם ערפל מאיים וגדרות תיל קטלניים. באסט סיפק את אחד הסרטים הפציפיסטים ובו זמנית מבעיתים, מדממים ואלימים.
אחריו ביים סרט נוסף בשם Wilderness. והנה, ממש סמוך ליציאתו בבתי הקולנוע בבריטניה, מגיע סרטו השלישי, "סולומון קיין" שזוכה להפצה מצומצמת בסינמה סיטי ברמת השרון וראשל"צ.
[*]
הסרט הוא הפתעה מושלמת לכול מי שאוהב סרטי פעולה תקופתיים המשלבים בתוכם גם אימה ומיסטיקה. יש משהו מאוד בסיסי ובוטה ב"סולומון קיין". זה לא סרט שמנסה להתחכם, הוא מאוד מודע לעצמו ולכן יוצרו יכול להרשות לעצמו להשתולל עם סצנות קרב מדממות ונטולות כול הגיון.
העלילה המופרכת עוקבת אחרי לוחם תאב בצע שאחרי שניסה ברוב טיפשותו לשדוד את אוצרותיו של מלאך המוות, שליחו של השטן ומוצא את עצמו נרדף על ידי שליחיו הרצחניים. בדרך הוא מתיידד עם משפחה טובת לב ויוצא למסע להציל את הבת היפה ששרדה טבח אכזרי בבני משפחתה המסכנים.
[*]
בתפקיד הראשי תמצאו את ג'יימס פורפוי, המוכר לקהל הרחב בעיקר מהסדרה "רומא". חובבי האימה יזהו אותו מהסרט הראשון בסדרת סרטי "האויב שבפנים". מעריצי הקולנוע הקווירי יזהו אותו מסרטה של רוז טרוש, "חדרי שינה", שם הוא בוגד באשתו עם גברבר בלונדיני.
מייקל גיי באסט מספק לקהל הצופים בדיוק את מה שהם זקוקים לו. המון סצנות פעולה, קצת דיבורים, דם שנשפך מכול כיוון בלי הפסקה וסצנות מטרידות ומפחידות. חובבי מיסטיקה נוצרית יהנו מקשקשת נוצרית שלא ממש מדברת לצופים בארץ.
הצפייה המושלמת בסרט היא שלוש לפנות בוקר בלילה שבין שישי לשבת אבל תאכלס, הייתי נהנה לצפות בסרט הזה בכול שעה.