Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: סרט שלא יעזוב אתכם – פרשס

מאת: לירן מזרחי

"פרשס" הוא מסוג הסרטים שלא מפסיקים לחשוב עליהם גם אחרי שיוצאים מהאולם וחוזרים הביתה. הוא כל כך ריאליסטי במובן שהתרגלנו לשמוע דברים כאלה ככותרות נוראות בחדשות. הסרט שם בצד את הפן האסקפיסטי של הקולנוע ומנחית סוף סוף קצת ספירה של מציאות. אם "אוואטר" בונה לנו עולם חדש ומופלא "פרשס" מציג לנו עולם שקיים ומציאות טרגית הרסנית, שפוגעת בנערה צעירה שלמרות כל מה שקורה לה עדיין נותר בה הכוח העצום לשנות את המצב. מה שהופך את הסרט לאנושי, מרגש ומעניק תקווה שיש עוד כוח לקולנוע כמדיום של סיפור.

אין בסרט פתרונות קסם, אנחנו רוצים לקוות, שבסוף הסרט, לאור כל מה שראינו היא תצליח, אולם הסרט כל כך צמוד לתכתיבי החיים, שלא תמיד מבטיחים סוף טוב הכל טוב . במובן הזה הסוף הפתוח מאפשר לראות את הסיפור של פרשס כאמיתי כי הוא לא מסתיים ואנחנו רק היינו עדים להתפתחות שלה עד לשלב בו היא יוצאת למסע הארוך שלה בחיים.

[*]

השוואה בין "פרשס" ל"הזדמנות שנייה" בכיכובה של סנדרה בולוק ראויה ומתבקשת כאן. הסיפור של פרשס בסרט מבוסס על רב המכר "פוש" מאת ספייר ובהגדרתו הראשונית הוא פיקציה סיפורית ואף על פי כן, הוא גובר במשוואה של הסיפור ביכולותיו לגעת ולרגש הרבה יותר מ"הזדמנות שנייה" שמבוסס על סיפורו האמיתי של שחקן הפוטובול מייקל אור.

קלריס פרשס ג'ונס, היא נערה בת 16 שהחיים ממש לא האירו לה פנים. אמה הלא מתפקדת (מוניק, שאף זכתה באוסקר בקטגוריית שחקנית המשנה על תפקידה בסרט) מתעללת בה נפשית, פיזית ומילולית. אביה של פרשס אונס אותה מזה שנים וכעת היא בהיריון שני כתוצאה מאותה התעללות.

[*]

פרשס לא מצליחה לנהל חיים ממשיים ומשפחתה מסתמכת על הקצבה הניתנת ממשרד הרווחה. היא אנאלפבתית ומתקשה בלימודיה ועם כל זה לא מספיק גם בשכונה וגם בבית הספר צוחקים עליה בשל משקלה העודף. נראה שבאף מקום היא לא זוכה אפילו לא למעט אהבה. פרשס מוצאת מקלט בעולם פנטסטי משל עצמה, בו היא מדמיינת שהיא מופיעה בקליפים בMTV , או רואה את עצמה כלבנה רזה בהשתקפותה במראה. כאשר משעים אותה מבית הספר בשל הריונה, היא הולכת למרכז למידה חלופי, בו היא פוגשת במורה בלו ריין, שעוזרת לה לשנות ולשפר את חייה הקשים ואף הופכת לדמות אמהית חלופית בחייה.

אין פתרונות קסם במקרה של פרשס, כל דבר שהיא עושה מראה שכל צעד קדימה הוא קשה ועם זאת אנחנו כל כך רוצים שהיא לא תכנע ותמשיך הלאה.

[*]

הנוכחות החסרה של האב האנס בסרט מגדירה שזהו סיפור על יחסי אם- בת במובן הכי נורא. האם רואה את בתה היקרה כמתחרה על אהבת הבעל. במקום לעשות את הדבר הברור מכל ולהגן על בתה הצעירה, היא מאשימה את בתה בכל מה שקורה וזה כשלעצמו מעביר צמרמורת וחלחלה אצל כל אדם נורמטיבי.
האבסורד הממשי בסרט הוא שהמילה פרשס אמורה לתאר משהו יקר (חמדתי אם נרצה לדייק) ולמרות זאת פרשס הגיבורה לא זכתה לרגע של חסד מימיה בטח שלא מאמה.

[*]

הבמאי לי דניאלס לא ממתיק עבורנו את הגלולה המרה, הוא רוצה את התגובות הנזעמות, הוא רוצה את הזעזוע והוא בהחלט מביא כאן סרט על החיים מהחיים, שכנראה ישנה לכל אחד מצופיו את החיים. לא בכדי הסרט זכה לכל כך הרבה הערכה באוסקר האחרון והיה מועמד ל-6 פרסי האקדמיה ואף גרף שלל פרסים שונים אחרים.

מדובר ביצירה קולנועית מהטובות והדרמטיות שנראו בשנים האחרונות ותרומתה של אופרה וינפרי כמפיקה בפרויקט הזה פשוט הופכת אותה שוב לדיווה חברתית מהגדולות בדורינו.