פסטיבל קולנוע דרום: ביקורת סרט הפתיחה אווה

פסטיבל קולנוע דרום ה-16 מתקיים השבוע בין ה-11-16.6 בסינמטק שדרות. אני מאד מסמפט את הפסטיבל הלא פורמלי הזה שבו מתערבבים ברחבת הסינמטק סטודנטים ממכללת ספיר, צופים ויוצרי קולנוע מן השורה הראשונה.

לסרט הפתיחה נבחר "אווה" בבימויו של חיים טבקמן, שבעברו הסרט" עיניים פקוחות" בכיכובם של רן דנקר וזוהר שטראוס .הסרט מספר את סיפורם של שלושה: יואל (אבי קושניר בהופעה רצינית ושקולה), אווה אשתו (אפרת בן צור) ואמיל (גיל פרנק), שמתברר שגם הוא בעלה של אווה. יואל ואווה גרים בכפר סירקין כשיואל מטפל וסועד את אשתו החולה ואז הוא מגלה במקרה כי בעצם אשתו הייתה (ועדיין) נשואה לגבר אחר שחשבה שנרצח במחנות ההשמדה .הגילוי מטלטל את עולמם של אווה ושל יואל והמשולש הביזארי והבלתי אפשרי הזה מנסה לשרוד בישראל של 1972 – רגע לפני השבר הגדול של מלחמת יום הכיפורים.

[*]

"אווה", שכמו "עיניים פקוחות" אינו סרט קל לעיכול, הוא על פניו חלומו של כל מבקר קולנוע: הוא עמוס בשתיקות ובמבטים רבי משמעות שלא לדבר על השימוש שלו בסמלים ובמטאפורות.זהו סרט ארט-האוס קלאסי שיצליח בפסטיבלי קולנוע, אולם ככל הנראה לא ידבר אל רוב הצופים שיתקשו לצלוח את עגמומיותו ואת כובדו.

אני חצוי ביחסי לסרט. מצד אחד מדובר בסרט אנטי-מסחרי בעליל שצולל בצורה הכי מודעת שאפשר אל ימת הפואטיות הקולנועית ומתיז דימויים לכל עבר. אבי קושניר משחק בצורה מדהימה את יואל הגרום, איש האדמה שנאלץ להתמודד עם מתחרה על אשתו. אפרת בן צור היא מעין אפרת לביא של המאה ה-21 וגיל פרנק עושה אחלה חיקוי של מארק איווניר. אולם מצד שני נדמה לי כי הסרט כורע תחת כובד משקלו וקורס לתוך עצמו בשל הרצינות התהומית השורה עליו. לכשייצא הסרט לאקרנים אצפה בו שוב ואגבש דעה מוצקה יותר.