Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: פסטיבל מדיטרנה: החיים הרגילים שלנו

הסרט העלילתי דובר הבוסנית "החיים הרגילים שלנו" של הבמאית אינס טאונוביק שיוקרן בפסטיבל מדיטרנה מציג בפני הצופה את בוסניה והרצגובינה לאחר מלחמת בוסניה-קרואטיה על פצעיה של המדינה, אך גם על יופייה הצבעוני.

הסרט מספר את סיפורו של סאשה, לוחם לשעבר במלחמת בוסניה-קרואטיה, שפצעי המלחמה הפיזיים והנפשיים מחזירים אותו לגור עם אביו מוחמד, מנהל שעובדיו מתמרדים נגדו, ואמו מריה, מורה בדימוס. לסאשה אחות בשם סנאדה שעברה לחיות בסלובניה הרחוקה כדי להתרחק מאש המלחמה. המשפחה חיה בניכור וניתוק תהומיים שמקבלים הכרה ומתחלפים בחום ואהבה רק כאשר מתגלה כי אם המשפחה חולה בסרטן השד.

[*]

בתחילת הסרט אנו מבינים כי סאשה חזר מהמלחמה לא הוא עצמו; נישואיו התפרקו, הוא חזר לגור בבית הוריו והוא מבלה את רוב זמנו בשתיית אלכוהול ובשינה. הדבר המעניין ביותר בסרט הוא תהליך הגדילה וההתבגרות מחדש שעובר סאשה. נדמה, כי לאחר המלחמה, שהותירה בנפשו של סאשה קרע בלתי ניתן לאיחוי, הוא נמצא במצב טראומטי שמחזיר אותו בעל כורחו למצב ינקותי ותלותי בו אמו מאכילה ומזינה אותו כאילו היה תינוק - תמה שמתחזקת באמצעים ויזואליים שמציגים את סאשה בתחילתו של הסרט כתינוק שעוטה על עצמו תחתון לבן דמוי טיטול. בהמשך הסרט, עובר סאשה מגיל הילדות אל גיל ההתבגרות שמאופיין במרד מול האב ובהתאהבות חדשה ותמימה בבחורה חדשה שהוא מכיר. אל תקופת הבגרות המאוחרת מגיע סאשה רק כאשר הוא מגלה כי אמו חולה דבר המחזיר את האחריות לידיו.

למרות היכולת היפה של התסריט והבימוי במשולב להציג את קרע המלחמה, שמוביל את סאשה לתהליך מחודש של לידה והתבגרות, קשה ל"החיים הרגילים שלנו" לצייר תמונה אמינה של חייל לשעבר שסובל מפוסט טראומה. חוץ מאדישותו של סאשה למתרחש סביבו במהלך תחילת הסרט אין כל ביטוי או זכר לתסמינים המורכבים (ובעלי הפוטנציאל הקולנועי האדיר, לדוגמא "צייד הצבאים") של ההפרעה. כמו כן, הניכור והניתוק בתחילת הסרט גורמים לצופה גם הוא להתנכר אליו. עם זאת, כאשר היחסים בין בני המשפחה הופכים קרובים יותר - לטוב ולרע - הסרט מצליח לגעת ואפילו לרגש.

כפי ששמו של הסרט מעיד זהו סרט פשוט שעוסק ביחסים בתוך המשפחה בלי דרמות גדולות או פסקול מרהיב. המשחק גם הוא פשוט וצנוע ובאופן כללי עובד, אך לא מצליח להמריא. עבודת הבימוי והעריכה גם היא פשוטה, ובדרך זאת, מבלי שהסרט עושה רעש רב, הוא מצליח להציג את חוסר הוודאות של דור המלחמה ואף להציב ביקורת כלפיה וכלפי השלכותיה.