צריך הומור כדי לשרוד: ראיון עם במאי מבצע שלאגר

”ההומור הישראלי מפורסם בכל העולם ולכן לא הופתעתי כשקראתי את התסריט של 'מבצע שלאגר'. אני אוהב הפקות ישראליות. ראיתי כמה פרקים מ'פאודה' ומאוד אהבתי את הסדרה ולדעתי ישראל היא מדינה טובה לאנשי קולנוע", מספר בהתלהבות הבמאי האוסטרי האראלד זיכריץ. השם הזה אולי לא אומר הרבה לרובכם, אך מדובר בבמאי ותסריטאי מצליח מאוד באוסטריה שלקח על עצמו להפיק תסריט ישראלי שמורכב מצוות שחקנים אוסטרים וישראלים. פרויקט לא פשוט, אבל הוא צלח אותו בהנאה ועם טעם של עוד ממדינתנו.

זיכריץ (60) נולד בשוויץ לזוג הורים אוסטרים ובגיל חמישה חודשים עבר עם הוריו לאוסטריה. מגיל צעיר התעניין בסרטים אך החיבור העז שהיה לו בתקופת נעוריו עם גיטרת הבס קצת מסמס את העניין בסרטים. הוא כתב שירים, הופיע עם להקה ועדיין "עולה על הבמה 3-4 פעמים בשנה ומופיע. אני רגיל לזה כי עשיתי זאת 15 שנה לפני הסרטים ולכן אני לוקח כל אפשרות כדי לחזור לזה בערבים".

עם השנים הכתיבה והבימוי בערו בו ובעשרים השנים האחרונות הוא בעיקר כותב ומביים. "אני אוהב לכתוב ולביים מאוד. כל אחד מהתחומים האלה הוא שונה לחלוטין ממשנהו. אך ככל שאני מתבגר יותר, אני נהנה מהכתיבה כי אז אני לא צריך להיות בחוץ בתנאים קשים, כמו למשל לצלם בלילה גשום במיוחד. אבל אם יש סיפור שמאוד מעניין אותי, לא אהסס לקחת אותו על עצמי ולביים", הוא מספר.

[*]

(האראלד זיכריץ. צילום: יח"צ)

האראלד מוכר בעיקר מהפרקים שביים לסדרה המשטרתית המוכרת מגרמניה, "טאטורט". "מדהים כמה מיליוני אנשים צופים בזה כל כך הרבה שנים". רוב סרטיו של זיכריץ משויכים לז'אנר הקומדיות השחורות. "גדלתי בנסיבות פשוטות. הוריי לא היו עשירים והשתייכו למעמד הפועלים באזור. זה קצת קשה ואם אתה לא חזק, אתה סובל מזרועות ומרגליים שבורות. צריך להפגין הומור כדי לשרוד וזה כנראה מה שהרים אותי", הוא מסביר עם חיוך.

הסיבה לראיון בינינו היא יציאת סרטו "מבצע שלאגר" לאקרנים ביום חמישי הקרוב. הסרט (שצולם ב-2017) מתאר תרחיש דמיוני בו נחתם הסכם שלום בין ישראל ולבנון למורת רוחם של שני הצדדים. לפני הסכם השלום שירתו חיילי האו"ם בגבול בין שתי המדינות. בזמן זה נוצר רומן בין אחד הקצינים, וורנר באומשלאגר (תומאס שטיפסיץ) לסיגל הקצינה הישראלית (מירב פלדמן) ולרנה הלבנונית (מורן רוזנבלט) בזמן שהוא נשוי למרתה באוסטריה (גרטי דראסל), ללא ידיעת אף אחת מהנשים על האחרות. המצב מסתבך כאשר הוא נסחט על ידי המאפיה הישראלית שמאיימת עליו לבצע את הוראותיה או שיתפרסמו מעלליו. מרגע זה מתחילה קומדיה של טעויות ובאומשלאגר נמצא בין הפטיש לסדן. מה משך אותך לתסריט?

"היה לי חבר טוב משנות השמונים, מיכה שגריר, שבילה הרבה זמן באוסטריה והכיר אותי. יום אחד הוא שאל באופן היפותטי אם אהיה מעונין לצלם סרט על קצין באו"ם. ביקשתי תסריט ושנה לאחר מכן הגיע לידי תסריט מעולה שאהבתי מההתחלה. לא הכרתי שמות עבריים ולכן לא ידעתי שמעיין הוא שם של אישה ומיכה לא אמר לי. אני חשבתי שבחור כתב את התסריט ושהוא יהיה בעל ניסיון וגיל כמו של מיכה. ואז מעיין (התסריטאית) הגיעה לווינה. היא הייתה בחורה מאוד צעירה. ואני התרשמתי מכך שכל התסריט הזה על קווי הגבול המלחמתיים הגיע מבחורה כה צעירה ואהבתי זאת מאוד".

[*]

(מתוך הסרט "מבצע שלאגר". צילום: ורד אדיר)

אתה רואה הבדל בין הישראלים והאוסטרים?

"יש הבדל גדול בין אוסטרים וישראלים כי דרך החיים, הארגון והדאגה לדברים היא שונה ברוב הזמן. אבל בו זמנית יש הרבה דברים שהם אותו הדבר. אני והצוות האוסטרי שלי אהבנו לעבוד ולצלם עם הצוות הישראלי. אבל דרך ארגון הדברים היא שונה. הישראלים הרבה יותר גמישים ויש הרבה מקום לאלתור. ואצלנו זה בדרך כלל לתכנן, לדבר, לתכנן שוב ואז לעשות זאת. אבל ברגע שמתרגלים לכך, זה עובד יפה".

זהו לא הסרט הזר הראשון שהאראלד מביים. הוא ביים סרטים זרים אחרים כמו סרט ילדים הודי מטעם דיסני בשם "לילי המכשפה" וצילם סרט בספרד, אך בישראל זו הפעם הראשונה שהוא עבד. "אני חייב להגיד שהייתי בישראל מספר פעמים. בפעם הראשונה הייתה מספר ימים לאחר מלחמת ששת הימים כילד קטן והתרשמתי ממנה. וגם בביקורים אחרים שהיו לי מאז התרשמתי. ביליתי בישראל זמן בעבודה עם מיכה שגריר בחברת טלוויזיה. אני יכול להגיד שאהבתי את האנשים, את העבודה, לגור ולאכול פה – נהניתי מאוד", הוא מספר.

בתהליך הליהוק היה זיכריץ מאוד מעורב: "לקח לי כמעט שנה וחצי" וחשב שהשחקנים הישראלים היו מצוינים. "אני לא זוכר את כל השמות של השחקנים וכולם שיחקו טוב, אבל אהבתי במיוחד את השחקן שגילם את המפקד הצבאי בלבנון (נורמן עיסא)", הוא מספר עם חיוך.

את השחקן שגילם את התפקיד הראשי, וורנר באומשלאגר (תומאס שטיפסיץ), הכיר האראלד מתפקידים קטנים שגילם בסרטים שביים. אך הסיבה לליהוקו הייתה ש"הוא מצטייר כאוסטרי טיפוסי, הוא בחור רגיש שלא רוצה שמישהו יפגע בו. בחנו עשרה בחורים והוא פשוט שכנע אותי שהוא מתאים לדמות הזאת", הוא מסביר. "כשתומאס, שאף פעם לא היה בצבא (כי באוסטריה אין שירות צבאי), אבל אומן על ידי קצין או"ם אוסטרי לשעבר, הלך בישראל עם מדים, הישראלים שכחו שכבר שנים לא היו פה חיילי האו"ם וחשבו שהוא קצין או"ם אוסטרי שהיה פה למעלה משלושים שנה. זה כיף שלקח להם הרבה זמן להבין שאדם זה הוא שחקן ולקחתי זאת כמחמאה".

אנקדוטה קטנה נוספת היא שאת המוזיקה בסרט הלחין חברו הטוב מהלהקה וגם אשתו לקחה חלק בסרט. "אשתי שחקנית והיא הופיעה בסרט בתור דודתה של רניה (מורן רוזנבלט), האישה ששומרת עליה ועל אחיה. אשתי מופיעה בעיקר בגרמניה או בניו יורק, אבל רציתי שהיא תגיע איתי לישראל, אז נתתי לה את התפקיד הקטן הזה", היא מספר ומצחקק.

למרות שאנשים סביבו טוענים שלא יהיה שלום באזורנו בקרוב, הוא ממשיך להיות אופטימי וטוען שאי אפשר לדעת: "אי אפשר לוותר על התקווה שיהיה שלום, למרות הנסיבות הבעייתיות שגורמות לשני אנשים לחיות יחד במקום כה קטן". כרגע הוא עובד על מיני סדרה לטלוויזיה האוסטרית ונראה ששיתוף הפעולה שלו עם תסריטאית הסרט, מעיין עוז יביא עמו סרטים נוספים. "באוסטריה אני די מוכר מהקומדיות השחורות שלי וזו למעשה הייתה הסיבה לקליק המידי שלי עם מעיין. יש לנו תסריטים שאנחנו עובדים עליהם שלא בהכרח יצטלמו בישראל כי אהבתי לעבוד איתה".