משפחתי, וירוקים אחרים

טלי ג. אוהבת קולנוע, מה זה אוהבת קולנוע, כמעט כמו את החיים שלה, אבל אלו, מה לעשות, הצמידו לה בעל וילדים, שני דברים שלא ממש הולכים עם בילוי שקט בבתי הקולנוע, אולם טלי לא אמרה נואש, לבשה את אפוד המגן והחליטה לצאת עם הילדים לראות את "שרק 2" בקולנוע, בדיבוב, בניסיון למנוע את מחלת "אמא מה הוא אמר?", אולם, שום דבר לא יכול היה להכין אותה למסע ההרפתקות שעברה.

כששרון ליפשיץ שרה :" אני אוהבת קולנוע "-היא שרה עלי. עד שנהיו לי ילדים, זאת אומרת...עד לאור (בעצם חושך) בכל אופן עד לפרמיירה של הילד הראשון, כשהועפנו אחר כבוד, עם העולל הצורח , באמצע סרט , שתהרגו אותי, לא זוכרת איזה. טוב, לפעמים ניתן לסבול קולנוע עם ילדים. בעיקר כשהם גדלים, ויכולים כבר להגיד לאמא כל שלוש שניות:" אמא, מה הוא אמר????" ולא משנה שזה סרט עם דיבוב עברי. בכל זאת, אין לי תקנה. אני אוהבת קולנוע!!!!

הכי אני אוהבת, כשיש ברוטו שלושה אנשים באולם, כולל אותי והילדים. והכי הכי אני אוהבת? כשהמזגנים עובדים ולא כשה"שיט הִיטס דֶּה פֶן." והכי הכי אחלה? כשהילדים פיפיקקיless...שכן, אם יש משהו שאני ש ו נ א ת זה להשתין עם ילדה בשרותים של הקולנוע. על ההשלכות של לרפד לה קן-פיפי מניירות טואלט של רשת גלובוס, במקרה הטוב ועם הכרטיסים, במקרה הרע.ת'אמת, כשזה נוגע לילדים,אני הכי אוהבת קולנוע ביתי....אממה,הילדים הילדים... בשבילם... רק בשבילם..ההקרבה....תאמינו לי...מה לא עושים בשבילם? מה, שהם לא ידעו מה זה ריח פופקורן ואת ההתרגשות הזאת, כשיורד המסך? שלא יטעמו טעם הדבקת מסטיק מתחת למושב????שלא יחוו את התרוממות הרוח בלהקים שורה בחושך??? (סליחה... סליחההה) זקנים כמוני, שסינמה פרדיסו, אשכרה אומר להם משהו, חייבים לעשות מעשה!

המעשה:
טוב, כבר באוטו הקטנה נכנסת למוד הניג'וס:" אמא... לאיזה סרט אנחנו הולכים?מרק, דרק??..."" שרק" אני עונה , עדיין ברעננות פדגוגית יחסית. אחרי דקה של דממה ועיכול:"אמא... מהה זה שרק?"ואי...ואללה... לא יודעת... מאיפה אני אדע? המחשבות רצות לי במוח..אולי בכל זאת? כלום. במוח תפוס. פאדיחה. הלכה האוטוריטה. ת'אמת, הוא נראה לי כזה, מהסדרה של המסוקסים הפלייסטיישנים רק -ירוק. חשבתי שימצא חן בעיניהם בלי שאלות..."אמא????" הקהל מצפה למענה מאחורה"אמאאאאא????????,"לא יודעת!!! בסדר???? תעזבו אותי!!!הפדגוגיה עברה לדיפנס , קצת מוקדם מהצפוי."שרקנישט!!!" (להירגע ביידיש) (כמה אני נעשית דומה לאמא שלי...)שרקנישט? או הנה! שרק--נישט!!!צילצל לי קצה משהו !!!...
כאן למזלנו הגענו לקולנוע. התבצע הנוהל הרגיל: הגענו באיחור של דקה, כשהיה כבר חושך (סליחה סליחה...) גלי איבד את הסנדויץ מתחת למושב, אמא חיפשה, אמא לא מצאה,אבל מצאה מסטיק, אמא מה הוא אומר????,בום בראש, (חולירע יזנה)... הכל כרגיל. בהפסקה, במזנון הצפוף, שינסתי מרפקים (כל אמא עברייה צריכה מרפקים בדיוק לזה!) וקנינו פופקורן וקולה, אחר כך הלכנו לשרותים ושכחנו את הפופקורן והקולה ואחר כך היה שוב חושך (סליחה... סליחה...) נהנינו נורא! גם אני, עד כמה שיכולתי, מהציטוטים הקולנועיים, מאנימציית המחשב הטובה יחסית (סחתין על הבלורית של הנסיך...) מאיפיון הדמויות, וגם הם. ממה? לא יודעת, אולי מהדיבוב של אמא על הדיבוב...

ואז, עם תום הסרט הבנתי סופית ש"שרק" הוא בעצם בעצם...האמא העבריה!!!הוא שמן כמוה, הוא טוב לב, הוא ירוק, כמו חוסר הנסיון התמידי שלה, והוא מרגיע את כולם, כבר בשם שלו, והוא מדבר יידיש.