Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: סוד הקסם הניגרי

מאת: רון פוגל

הקולנוע האפריקאי הוא בגדר נעלם לרוב הציבור הישראלי. מאז ימי "האלים משתוללים" שהופק בדרום אפריקה, כמעט ולא הוצגו סרטים מהיבשת השחורה בארצנו, למעט סדרה על הקולנוע האפריקאי בסינמטק ירושלים.

היום (23.08.09) מתחיל בסינמטקים הגדולים פסטיבל "קסם ניגריה" בו יקבל הקהל טעימה ראשונית מהתעשייה המכונה "נוליווד" (על משקל הוליווד ובוליווד) שנעשית בגדולה במדינות אפריקה (והתשיעית בגודלה בעולם, בניגריה יש כיום כ150 מיליון איש!)

[*]

פסטיבל התרבות - שכולל מעבר להקרנת הסרטים גם הופעות ריקוד, הופעות זמרה ואפילו טעימות מהמטבח הניגרי – מתקיים ביוזמתה של אשת השגריר הניגרי הגב' ג'נט אוליסה (בתמונה למעלה) שארחה אותי בבית השגרירות הניגרית בתל אביב לשיחה קלה על קולנוע ותרבות

מה הביא אותך לארגן את הפסטיבל ומדוע החלטת לתת לקולנוע משקל כה גדול בתוכו?

מאז עליית הנשיא החדש לשלטון לפני שנתיים יש מדיניות חוץ חדשה בניגריה. אם בעבר הסתגרנו בתוך עצמנו, כיום השאיפה היא לחשוף את עצמנו כמה שיותר לעולם."למתג מחדש את ניגריה" זו הסיסמא שאנו משתמשים בה. גם כששהיתי עם בעלי השגריר בספרד עסקתי בהעלאת התודעה לתרבות הניגרית וכשהגעתי לישראל היה לי ברור שאארגן גם כאן פסטיבל תרבות.

[*]

קולנוע הוא לטעמי "שגריר של רצון טוב" של מדינה ומאפשר לזרים להיחשף למדינה בדרך בלתי אמצעית. לכן היה לי חשוב לכלול בפסטיבל התרבות את תעשיית הקולנוע הניגרית שכיום נחשבת לשלישית (ויש אומרים השנייה!) בגודלה בעולם. זו תעשייה שמגלגלת מאות מיליוני דולרים בשנה ומה שמיוחד בה שהיא צמחה ללא כל התערבות שלטונית. הקולנוע הניגרי של היום מציג בפני הצופה הזר מראה די מדויקת של החיים בניגריה ומאפשר לצופה ללמוד עלינו ועל התרבות שלנו. יש קולנוע שנעשה בצפון המדינה וכולל בנושאיו גם מיוזיקלס (השפעה מהקולנוע ההודי שהציף את ניגריה בשנות השישים והשבעים) ויש את הקולנוע הדרומי הפופולארי יותר. הקולנוע הניגרי בשל נטיותיו לצלם במקומות התרחשות העלילה מביא לצופה הצצה למקומות שאחרת הוא לא היה נחשף אליהם (במיוחד כצופה זר)

האם תוכלי להרחיב על הייחודיות של התעשייה וגם לפרט באיזה נושאים בעיקר היא מתעסקת?

תעשיית הקולנוע בניגריה פעילה מזה עשרות שנים. בתקופת השלטון הצבאי (שנות השישים עד לסוף המאה העשרים) נקלעה המדינה למשבר כלכלי קשה שגרר גם את סגירת רוב בתי הקולנוע והתעשייה כמעט ושבקה. החל מתחילת שנות התשעים החלה לאט לאט התעשייה לצמוח מחדש ואפשר לומר "דרך הרחוב" בלי אולפנים, בלי משכורות גבוהות לעוסקים במלאכה. כשהצילומים נערכים "און לוקיישן" והסרט מופק תוך שבוע ובעלות של כשלושים אלף דולר.

[*]
מכיוון שבתי קולנוע כמעט ולא היו, הסרטים הופצו דרך השווקים כשהמחיר שלהם הוא כדולר והקהל החל לקנות אותם ולצפות בהם בביתו. בימינו מופקים בשנה מספר בלתי נתפס של כאלפיים סרטים בשנה (מה שאומר כארבעים בשבוע). הקהל הניגרי נאמן לקולנוע שלו ויש גם קהילה גדולה של כעשרים מיליון ניגרים השוהים מחוץ למדינה שגם הם קונים באדיקות את הסרטים.

כתעשייה שצמחה מהרחוב (ורק לאחרונה זוכה לתמיכה ממשלתית) הנושאים שעליהם נעשו הסרטים היו אלה שעניינו את "האיש ברחוב" עוני, פשע, אהבה - שנאה, מסורת מול קדמה. ייתכן ולצופה המערבי יראו חלק מהסרטים "לא מתוחכמים" אך הם מאד אוטנטיים. ובשנים האחרונות "עם הכמות באה האיכות" והתעשייה זוכה להכרה בפסטיבלי קולנוע שונים. באפריקה ומחוצה לה.

[*]

הסרט הפותח את הפסטיבל למשל "מים לבנים" נחשב לאחד ההישגים של הקולנוע הניגרי בשנים האחרונות ומספר על התמודדותו של השונה בחברה עם בעיות של קבלה והסתגלות. עוד סרט מצוין הוא הסרט "ילד קטן" המשרטט תמונה אמינה ומצמררת של משכנות העוני בעיר לאגוס. הבמאי צילם ממש בתוך הצריפים הדלים של התושבים והתוצאה מהממת. יש גם בפסטיבל סרטים כ"אלמנת השבט" ו"המטפחת הלבנה" המציגים את הצד המסורתי יותר והשבטי של ניגריה.

חשוב לציין שההקרנות ייערכו בנוכחות בימאי וכוכבי הסרטים.

יש נושאים שהם טאבו בקולנוע הניגרי?

יש בתעשייה קוד מוסרי לא כתוב.אנחנו מדינה די שמרנית ולכן יחסי מין לא ייראו על המסך. מזכיר קצת את ההגבלות של הקולנוע ההודי שעד לפני מספר שנים אסור היה להראות בו נשיקה בין בני זוג.

[*]

מה ציפיותיך מהפסטיבל?

אני מקווה שמעבר לחשיפה יווצרו שיתופי פעולה בין תעשיית הקולנוע המקומית לזו של ארצי. הגיע הזמן שבין המדינות יהיו שיתופי פעולה שיחרגו מנושאי כלכלה בלבד.

תודה רבה לך הגברת אוליסה.

לאחר צפייה בסרט "מים לבנים" חייבים לציין שלמרות שעל פניו מדובר ביצירה הנראית כטלנובלה ברזילאית משנות השבעים, הרי אם באים לצפות בפסטיבל עם ראש פתוח, ניתן למצוא ב"מים לבנים" רגעים כנים וכובשים באמינותם, הנוף הניגרי בשילוב מוסיקה מסורתית ומקפיצה ומשחק שניתן לקרוא לו "תמים" מייצר בסופו של יום יצירה רעננה שמראה כי לקולנוע הניגרי עוד נכונו ימים טובים.