Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: לחייך כל הדרך עד לסוף העונה - המפץ הגדול

לחייך כל הדרך עד לסוף העונה - המפץ הגדול - ביקורת די וי די

02/08/2009

שלח לחבר הוסף תגובה

מאת: גיא שושן

מה שיפה בעונה הראשונה של "המפץ הגדול" שיצאה לא מכבר בדי וי די (הפצה "התו השמיני") היא העובדה שהסדרה הקומית מצליחה לאזן בין סטראוטיפים מוכרים לעייפה ובחינה מעמיקה (יחסית לסיטקום אמריקאי) של דמויות.

הסטראוטיפים מוכרים, והסיפור שחוק. שני חנונים שגרים ביחד בדירה אבל הבחורות היחידות שמגיעות אליהן ועוד מתפשטות הן הסבתא עם האלצהיימר, שיום אחד מגלים שמול דירתם עוברת לגור בחורה בלונדינית יפהפייה (אם כי לא חכמה) במקומו של הטרנסוויסטייט המגודל.

[*]

החנונים, שלדון ולאונרד, מדברים בשפה שרק בעלי איי קיו גבוה יכולים להבין ומה שמעניין אותם זה נוסחאות מתמטיות מסובכות מצד אחד ומצד שני, חקר תיאוריית חלקיקי הקריפטונים שמעניקים לסופרמן את כוחותיו. הבחורה,פני, הגיעה מאומהה ללוס אנג'לס ועובדת בחנות לממכר עוגות גבינה (וזה בערך העומק שיש לדמות).

לשלישייה המוזרה הזו מצטרפים עוד שניים, חנונים העונים על כל סטריאוטיפ שראינו בכל אחד מסרטי הנוער שצצו על המסך הגדול בשלושים השנה האחרונות. האוורד, חנון שבטוח שהוא הגבר הכי מושך על פני כדור הארץ, וראג'ה, בחור הודי חמוד שלא מסוגל לדבר עם בנות ובכל פעם שמישהי עומדת מולו הוא נאלם דום.

[*]

מאחורי הסידרה עומדים הצמד צ'אק לורי וביל פריידי שברקורד שלהם כמה סיטקומים מוצלחים שחלקם הפכו לקלאסיקות. אם המדובר על "נשואים פלוס" ו"דרמה וגרג" (הפקה של פריידי) או "שני גברים וחצי" (הפקה של לורי. כמו בסדרות הקודמות, גם כאן, התמה היא פשוטה, שחוקה, אך הטיפול בה הוא אחר, שונה ומשעשע.

לורי ופריידי לא צוחקים על הדמויות שלהם, אומנם החנונים יתנהגו כמו חנונים ויגרמו לנו לצחוק, אבל לא בגלל התואר שלהם, אלא בגלל דרך החשיבה האנושית שלהם שנובעת מעצם היותם מי שהם, אותו הדבר לגבי פני, שתצחיק אותנו לא בגלל שהיא לא מבינה את תורת הקוואנטים, אלא בגלל שיש לה נפש שמנסה להסתדר בעולם ולא תמיד מצליחה. כמובן, שהמפגש בין שני העולמות הכל כך שונים שמנסים להתחבר (ובעצם לא ניתנה שום סיבה מדוע הם מנסים להתחבר) הוא הבסיס להצלחה הסדרה.

[*]
ג'וני גאלקי, שמגלם את ליאונרד, החנון הנמוך והממושקף שמתאהב מיידית בשכנה הבלונדינית, הוא שחקן וותיק בטלוויזיה שהחל את הקריירה שלו כשהיה בן 12 בסך הכל. מיטיבי הלכת (או הצפייה) יזכרו אותו בוודאי כדייויד הילי בסדרה "רוזאן". ג'ים פרסונס, שמגלם את שלדון, הוא חמוד להפליא ואפילו נראה די טוב יחסית למי שאמור להיות חנון (מראהו בולט גם בסביבה שבה שאר התפקידים הגבריים לא ממש אטרקטיביים). גם קאליי קואקו, שמגלמת את פני, היא שחקנית טלוויזיה מנוסה שאומנם מתהדרת בגיל הצעיר יחסית של 24, אך היא מקפצת לה אל מול המצלמות מאז היתה בת 7 או 8.

שתי עונות שודרו בארצות הברית ולאחרונה דווח כי הסדרה תחודש לעונות שלישית ורביעית כך שיש בהחלט למה לחכות.

לא תפרצו בשאגות צחוק אבל בהחלט תשבו אל מול המסך ותחייכו לאורך כל 20 הדקות של כל פרק. הם פשוט חביבים ביותר, עוברים במהירות ומעבירים את הזמן בכיף. המינון המומלץ, שני פרקים כל שבת בבוקר יחד עם הקפה (העונה הראשונה כוללת 17 פרקים).

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »