הופתענו מגודל ההצלחה: ראיון עם במאי ושחקני למה זה מגיע לי 2

הבמאי הצרפתי פיליפ דה שברון לא תיאר לעצמו שהקומדיה "למה זה מגיע לי?" שהוא ביים בשנת 2014 על קלוד ומארי, זוג הורים מהמעמד הגבוה בצרפת שמנסים לבטל את חתונותיהן של ארבע בנותיהן שהתארסו לגבר יהודי, מוסלמי, סיני ושחור, תהפוך ללהיט ענק בינלאומי. עם מעל ל-20 מיליון צופים ברחבי העולם ו-350 אלף צופים בישראל, הסרט הפך לאחד הלהיטים הגדולים בתולדות הקולנוע הצרפתי. כעת 5 שנים אחרי מגיע סרט ההמשך, ולכבודו הגיע לישראל הבמאי יחד עם השחקנים ארי אביטן (המגלם את החתן היהודי דויד) ופאסקל נזונזי המגלם את אנדרה, האב מחוף השנהב של החתן השחור).

הבנתי שהתסריט לסרט המקורי מגיע ממקום אישי עבורך.

פיליפ: "כן, התחתנתי עם אישה שחורה. ההורים שלי היו בהלם בהתחלה, אבל לא ניסו לעצור את החתונה. אחרי שאתה רואה שהאדם נחמד ומכיר את המשפחה שלו הכל משתנה. הכל בסוף תלוי בקשרים הבינאישיים".

האם חשבת שהסרט המקורי יצליח עד כדי כך?

פיליפ: "לא, ההצלחה הייתה מאוד מפתיעה. ידעתי שיש לנו תסריט טוב שיעניין הרבה אנשים, אז חשבתי שהוא יצליח אבל לא באופן כלל עולמי. הסרט הצליח ביוון, גרמניה, צרפת, מרוקו, בכל מקום, זה היה ממש הלם עבורי".

[*]

(בתמונה: ארי אביטן, פיליפ דה שברון ופאסקל נזונזי בפרמיירה. צילום: רפי דלויה)

מה לדעתך גרם להצלחה שלו?

"הוא מצד אחד מאוד צרפתי ונטוע בתרבות הצרפתית אבל הנושא הוא אוניברסלי, כך שכולם יכולים להבין אותו. בכל מדינה יש תרבויות וקהילות שונות שצריכות להסתדר האחת עם השנייה. בנוסף, בעידן של פוליטיקלי קורקט זה מרענן שיש בו סרט שבו הדמויות יכולות לצחוק אחת על השנייה, תוך שמירה על כבוד מסוים. אנחנו צריכים להיות מסוגלים לדבר על הנושאים השונים ולצחוק על כל נושא".

ומה סוד ההצלחה יוצאת הדופן בישראל?

"ישראל היא מדינה עם הרבה תרבויות שמתנגשות אחת עם השנייה, אפילו יותר מצרפת. יש לכם גם פחות פוליטיקלי קורקט אז קל לכם יותר לצחוק מההומור".

יש הבדל דק בין לצחוק לבין להעליב. פחדת שאנשים ייעלבו מהסרט?

"למזלי, לא היו לי הרבה בעיות עם הקהילות השונות בצרפת. הם מאוד אהבו את הסרט. הם אהבו להיות מיוצגים ושיש להם דמיות עמוקות. אנחנו צוחקים על כולם, ויותר מכולם על החברה הצרפתית".

מה גרם לך להחליט לכתוב את הסיקוול?

"עשינו מסע יחסי ציבור לסרט הראשון וכולם שאלו מתי יהיה חלק שני. הבנו שעם ההצלחה והרצון של הקהל והחברות של הקאסט, כדאי לעשות סרט שני. זה קשה לעשות סרט המשך כי אנשים רוצים סרט חדש, אבל לא להתרחק מדי מהמקור. אז לקח לי 5 שנים לכתוב תסריט. ללהק את הקאסט היה קל כי כולם רצו".

ארי אביטן: "התגובה שלי הייתה חיובית ברגע שפיליפ ביקש ממני. אהבנו להיות אחד עם השני, אנחנו כמו משפחה עכשיו. זה היה כמו איחוד של כולם אחרי כמה שנים. אני מחכה בעוד מספר שנים לחלק השלישי".

עלילת סרט ההמשך מתרחשת לאחר שקלוד ואשתו מארי חוזרים מביקור במדינות הבית של החתנים. אלג׳יריה, סין, אפריקה וגם ישראל. כשהם חוזרים, מחכה להם הפתעה. מסביב לשולחן עם כל המשפחה, הם מגלים שלחתנים שלהם לא טוב בצרפת, והם השפיעו על נשותיהם, הבנות שלהם, לעזוב את צרפת לטובת חיים במדינות שמהם באו. לא הורים כמו קלוד ומארי יתנו למשפחה להתפזר ולעזוב את צרפת האהובה. כך הם יוצאים לפעולה מתוכננת כדי לשנות את דעתם של החתנים והבנות.

כיצד החלטת שנושא הסרט יהיה הפעם הרצון של הבנות להגר?

פיליפ: "כשניסיתי למצוא נושא לסרט, חשבתי על מהגרים מאפריקה שמתלוננים על אפליה במקומות העבודה ולכן רוצים להגר למדינות אחרות. אנשים שנולדו בצרפת להורים מהגרים לא תמיד נטמעים מפני שאנשים מסתכלים עליהם לפי הצבע או המוצא. משם לקחתי את הרעיון של ההורים שיעשו הכל כדי לגרום לילדים להישאר. זה נושא אוניברסלי. היום יותר קל לחקור את העולם ולהגר. הרבה אנשים מתלוננים על המדינות שלהם ונדמה להם שיותר טוב במדינות אחרות. בצרפת אנחנו מתלוננים על הכל. אנחנו אלופי העולם בזה".

נדמה שלדמויות יש פנטזיה מסוימת על הארץ אליה הם רוצים להגר שהיא לא בהכרח ריאלית.

ארי: נכון, דויד חושב שבישראל היהודים הם אותו דבר כמו בצרפת וכמובן שזה לא כך. זו מדינה אחרת ומנטליות אחרת. הוא רוצה להיות בישראל כי הוא חושב שזה כמו בחופשה שם – ים, בחורות, שמש. גם אני אוהב להגיע לישראל - לעבודה, אמא שלי גרה בעבר בנתניה, למופע הקומי שלי (ארי יופיע ב-30.10 באודיטוריום סמולרש באוניברסיטת ת"א א.ש) - אבל לחיות כאן זו מנטליות אחרת. לא טובה או רעה יותר, אבל אחרת".

[*]

(השחקנים והבמאי עם עורך האתר אלעד שלו בראיון במלון הילטון)

הסרט מתמודד עם ההבדל בין הדורות בסוגיית השמרנות. אנדרה לדוגמה מתעלף כשהוא מגלה שהבת שלו מאורסת לאישה.

פסקל: "כן, זו דמות שקיבלה חינוך מסורתי, יש לו בעיה עם התפתחות העולם. העולם מתפתח מהר מדי בשבילו. בצעירותי גם הייתי כזה, אז אני יכול להבין למה הוא מגיב כך בהתחלה. אבל בהמשך הוא משנה את דעתו כי האהבה לבת קודמת לכל. לאט לאט הוא חייב לאמץ את ההתפתחות של העולם".

בסרט הדמות של בנך אומרת שחוץ מעומאר סיי ("מחוברים לחיים") אין תפקידים לשחקנים שחורים בצרפת. אתה מרגיש כך?

פסקל: "הייתי בבית הספר הטוב ביותר לשחקנים בצעירותי עם המורים הכי טובים. כשסיימתי את בית הספר קיבלתי תפקידים של שורה אחת בלבד בסרטים. בשנות ה-80 וה-90 לא היו כמעט עבודות. עכשיו המצב הוא קצת יותר טוב אבל זה לא כמו בארה"ב. הודות לסרט זה השתנה לפחות עבורי".

במה יעסוק הסרט השלישי?

פיליפ: "אני עוד לא יודע, אני חייב להחליט. מה שבטוח, זה לא ייקח הפעם עוד 5 שנים".

ארי: "יש לו רעיון אבל הוא לא מוכן לשתף, אפילו לא אותי" (צוחק).

אתם יכולים לצלם הפעם בישראל.

פיליפ: "אני אשמח לצלם בישראל, במיוחד בירושלים".