שחקני הסרט "חברים עם ילדים" הם חבורת אנשי הקולנוע/טלוויזיה/תיאטרון מניו יורק שאני מאד מחבב. מדובר בחברים טובים במציאות שעושים קולנוע יחד, עוזרים אחד לשני לקדם פרויקטים ובכלל אנשים מוכשרים עם חוש הומור וטיימינג מושלם. אני מתכוון לקריסטן וויג (מסיבת רווקות), מאיה רודולף (מסיבת רווקות), ג'ון האם (מסיבת רווקות), אדם סקוט (סרטי ג'וד אפאטו) והשחקן הבריטי כריס או'דוד (מסיבת רווקות). אליהם מצטרפים שחקני חיזוק נכבדים: אדוארד ברנס בכיר אנשי הקולנוע העצמאי הניו-יורקי והכוכבנית פליטת "טרנספורמס" מייגן פוקס.
[*]
הצרה היא שלא קריסטן וויג שעומדת מאחורי הלהיט "מסיבת רווקות" כתבה את התסריט לסרט המדובר, אלא ג'ניפר ווסטפלדט שגם ביימה את הסרט וליהקה את עצמה לתפקיד הראשי. עם כל הכבוד לבת זוגו של ג'ון האם (מד מן), מאז הקומדיה העצמאית המצליחה "לנשק את ג'סיקה סטיין" משנת 2001 היא לא ממש הפכה לכוכבת קולנוע או תסריטאית מבוקשת ויש סיבה לכך - הגברת החביבה לא עוברת מסך.
באופן אבסורדי דווקא התסריט שמתחיל מוצלח ומדרדר לתהומות הבורגנות הרפובליקנית השמרנית והשחקנית הראשית שבמקרה גם כתבה אותו הם אלו שמכשילים את הסרט מלהפוך למוצר קולנועי שיספק 100 דקות מבדרות וראויות. לכאורה זאת היתה אמורה להיות קומדיה עירונית עכשווית לקהל של בני-30 או 40 פלוס שרוצים לראות סרט על עצמם. ג'ייסון (אדם סקוט) וג'ולי (ג'ניפר ווסטפלדט) הם צמד חברים טובים שמתבונן בצער בזוגות חבריו הנשואים. מאז שנולדו לחבריהם ילדים הם נראים חסרי חיים, מתרוצצים ממטלה למטלה בלי לעצור לרגע ולחשוב על עצמם. הם מגיעים להחלטה - הם יעשו ילד, יגדלו אותו ביחד אך ימשיכו לצאת עם בני זוג אחרים.
[*]
לכאורה מדובר בקומדיה עכשווית על תא משפחתי לא שגרתי כפי שלא מעט אנשים עושים כיום, וההתחלה אכן עובדת. היא מפתיעה משחררת ולפתע נוצר סרט אמריקאי שטוען שזוגיות היא לא ערובה להצלחה לגידול ילדים ושאפשר גם אחרת. אבל איפשהו בשליש האחרון של הסרט אנחנו מגלים שטעינו, הם בעצם מאוהבים זה בזה, השחקנית/תסריטאית/במאית עם הפנים המתוחות והשחקן הקומי המבריק צריכים להתמודד עם סצנות קיטשיות מביכות שמוציאות אותם בעיקר רע.
[*]
כך לאט, לאט תוך כדי שהצופה מתענה על הכסא אנחנו נחשפים לסרט שכולו הטפה לזוגיות בורגנית שגרתית ומשמימה. חוסר הרומנטיקה בין שני השחקנים הופך צורם ומפריע כי יכולנו להאמין שהם חברים טובים אבל מאוהבים זה בזה - בהחלט לא. מה שהיה יכול להיות קומדיה אינטיליגנטית עכשווית עירונית מפתיעה ונוגעת ללב על התאים המשפחתים החדשים שנוצרים כיום בעולם מנסה להפוך לעוד מוצר הוליוודי רומנטי נוסחתי ושגרתי.
התוצאה היא סוג פיצול אישיות - שני סרטים שונים לחלוטין בסרט אחד. הראשון שנון עם הומור כובש והשני משמים, שמרני ומביך.