בשבועיים האחרונים התארחו בסינמטק ת"א מבחר סרטים של שלושה במאים יפניים מובילים ויחודיים שבדרך כלל לא זוכים להגיע לבתי הקולנוע בישראל – טקאשי מייקה, ג'ונג'י סאקאמוטו ושינג'י אאויאמה זאת במסגרת פסטיבל הקולנוע היפני שפתח בפני הקהל הישראלי הצצה לקולנוע קצת אחר מהמזרח.
בסוף השבוע האחרון הוקרן הסרט "חופשה עצובה" משנת 2007 של שינג'י אאויאמה. זהו סיפור אנושי ומורכב על בחור צעיר בשם קנג'י, המעורב בעסקי הברחת מהגרים לא חוקיים מסין. כבר בדקות הראשונות של הסרט מסתמן כי מדובר באדם טוב יותר ממה שחשבנו. הוא לוקח תחת חסותו ילד סיני קטן ומתוק להפליא, שאיבד את אביו במהלך אחת ההברחות. קנג'י מגלה במהרה אמפתיה כלפי הילד ודואג לו לקורת גג, אוכל חם ויחס אוהב, גם כאשר ברור לו שהוא מסכן את עצמו ואת הסובבים אותו.
יחד עם בת חסות נוספת של קנג'י יוצאים השלושה למסע שמורכב מרגעים קטנים של אושר, רגעים רבים של כעס ורגעים מעטים של תקווה. קנג'י פוגש במפתיע את אמו שנטשה אותו באכזריות כשהיה קטן ומחליט לצאת למסע נקמה אכזרי שבסופו של דבר יתנקם בו יותר מאשר בכולם.
[*]
בלי דרמות מיותרות ובלי יותר מידי מילים "חופשה עצובה" מצליח לרגש עד כאב והוא עושה את זה באיפוק יפני אופייני. הסצנות בסרט מדויקות, מלוות במחוות קטנות וספציפיות שלא אומרות הרבה במילים, אבל אומרות בעצם הכל. הסרט עוסק ביחסים המורכבים של משפחה ביפן ומצליח לספק מסר גלובלי בהרבה שנוגע בכל אחד מאיתנו.
זהו סרט על אנשים טובים שהם גם אכזריים, כאלה שאתה אוהב ושונא, מבין ולא מבין בו זמנית. אנשים אנושיים שסבלו ממזל רע שהוביל אותם לתוצאות קשות ולמסע חיים מפרך ולא מתגמל. ויחד עם זאת יכולת ההישרדות שלהם עולה על כל אלו והם מצליחים להרים ראש ולהמשיך הלאה, ואפילו עושים זאת עם שמץ של תקווה.