פסטיבל בוסאן: הסרט החדש של מאסטר אמנויות הלחימה

פסטיבל הקולנוע בבוסאן עוד מעט מסתיים וכבר הגיע ליומו השמיני. האווירה רגועה יותר ואני ממשיך לצפות בסרטים, בעיקר סרטים אסייתיים חדשים וחדשניים. התחלתי את הצפיות היומיות בסרט התקופתי רחב ההיקף ״המבצר״ המספר על כניעתה של ממלכת ג׳וסון במאה ה-17 לשבטים סינים שתקפו אותה. את המוסיקה המרגשת לסרט כתב ריושי סאקאמוטו, שזכה כזכור בפרס המצטיין של הקולנוע האסייתי בשנה זו.

הסרט ניחן בשחזור תקופתי מדוקדק ומוקפד ושם דגש על הסיפורים הקטנים שמאחורי האירועים ההיסטוריים הגדולים. סרט שנהוג לכנות ״מכובד״ (ואני לא בטוח שזה דבר רע). לי ביונג הון, הכוכב הקוריאני שהצליח במערב (סרטי ״רד״ ועוד), הוא שר הטקסים שמייעץ למלך להיכנע ולהעדיף חיים תחת שלטון סין מאשר למות בקרב. עוד בסרט ראש הממשלה המיליטנטי, נפח צעיר שמייצג את האנשים ה״בלתי נראים״ בעיני השלטון שמחרף נפשו למען מולדתו ועוד שלל דמויות. בניגוד לסרטי מלחמה רבים סצנות הקרב הן לא עיקרו של הסרט היפה הזה, אלא דווקא הדיונים בניסיון למצוא פיתרון לסכסוך.

בינתיים גיליתי שבכלבו של חברת "שינג׳ה" יש קולנוע מפנק שבו צופים בסרט על מיטות כולל כיבוד גורמה. רק בקוריאה. הסרט השני בו צפיתי באותו יום הוא ״שיר יונק הדבש״ של הבמאית הצעירה קים בורה שפגשתי מספר פעמים בפסטיבל. הסרט עוסק בנערה צעירה שמנסה להסתדר עם הוריה ועם החבר שלה. סרט שהוא מעין "ליידי בירד" אסייתי. ניכר בבורה שזהו סרטה הראשון ואני הייתי מוותר לפחות על חצי שעה ממנו.

סיימתי את הסרטים להיום בצפייה בסרט הקמבודי ״הטרף״, שהוא עוד סרט על ציד אדם, הפעם אסירים שמוחזקים בכלא קמבודי אי שם. כשלכלא מגיע סוכן סיני הוא טורף את קלפי המשחק ומשיב מלחמה. מה לעשות שלא כל אחד הוא ג׳ון וו ולא כל סרט הוא ״מטרה קשוחה״. הבמאי ג׳ימי הנדרסון מוציא תחת ידיו יצירה די שחוקה וצפויה. למחרת נפרדתי בצער רב מפסטיבל בוסאן. בשל התחייבות קודמת בהונג-קונג אני אחמיץ את יומו האחרון של הפסטיבל, אבל בהזדמנות הקרובה אסכם אותו. ההקרנה האחרונה שראיתי בפסטיבל הייתה של הסרט ״מאסטר זי - המורשת של ייפ מאן״ שגם יחתום את הפסטיבל כסרט הסיום. זהו סרט אמנויות לחימה מהונג-קונג שביים הבמאי והכוראוגרף הגאון יואן וו פינג, שמאז סרטו הראשון לפני ארבעים שנה ״הנחש בצל הנשר״ מביים ובעיקר יוצר כוריאוגרפיית אמנויות לחימה מדהימה ותרם את כשרונו בין היתר ל״נמר דרקון״ ול״מטריקס״. וו פינג הגיע לפסטיבל להטביע את ידיו בשדרת הכוכבים ולאחר ההקרנה סיפר במסיבת העיתונאים איך עדיין בגיל 73 הוא נהנה מכל רגע ומרגיש צעיר ושמח.

הסרט עצמו עוסק באמן לחימה שמפסיד בקרב ומחליט לפרוש עד שהמאפיה המקומית הורגת כמה מידידיו והוא חוזר בסערה ובאגרופים שלופים. בין המשתתפים מישל יאו (שלאחרונה כיכבה ב״עשיר בהפתעה״ בתור האמא הרעה) ודייב בטיסטה שצץ בכל סרט שני בזמן האחרון. הסרט מצטרף למסורת של סרטים מסחררים של וו פינג, אחד היוצרים החשובים בתעשיית הקולנוע של הונג-קונג ולטעמי כוריאוגרף קרבות הלחימה הטוב בעולם מזה שנים. אחר צהריים ואני עוזב את פסטיבל בוסאן ה-23 אחרי שצפיתי בכ-25 סרטים ובעיקר פגשתי יוצרים אסייתיים מרתקים.