לראשונה ב-Seret, עורך האתר אלעד שלו, ילווה את פסטיבל הקולנוע ה-69 בברלין. בדיווח הראשון הוא מספר על סרט הפתיחה הבינוני שעוסק בחמלה ובעזרה לחלשים ועל מסיבת העיתונאים עם זואי קאזאן וביל ניי בה הוא אמר: "כל סרט שמדגיש את התכונות שמאחדות אותנו ולא מפרידות בינינו, הוא לא רק דרוש, הוא גם הכרחי"
פסטיבל ברלין ה-69 נפתח היום (חמישי) עם סרט הפתיחה "האדיבות של זרים" (The kindness of Strangers) של הבמאית הדנית לון שרפיג ("לחנך את ג'ני"). למרות ההפקה הדנית, הסרט הוא דובר אנגלית ומתרחש בניו יורק ועוקב אחר סיפוריהן של מספר דמויות בודדות בלב העיר, כאשר אט אט נקשר גורלן בגורלה של קלרה, אם לשני בנים (זואי קאזאן, "רובי ספרקס") שברחה מבעלה השוטר שהכה אותה ואת ילדיהם ולקח לה את כרטיסי האשראי. היא מגיעה עמם לניו יורק, מנסה להישאר מתחת לרדאר, כך שבעלה לא ימצא אותה וגונבת מצרכים כדי לספק את הארוחה הבאה לילדיה. העניינים רק מידרדרים כאשר רכבה מעוקל, והם מוצאים עצמם ללא מקום לישון.
כשם הסרט, אדיבותם של הזרים בעיר היא שמצילה אותם. בין היתר שף במסעדה המספק לה מקום לישון, אחות בבית חולים המסייעת לה ולילדיה ומפעילה במקביל קבוצת תמיכה לאנשים הזקוקים למחילה בה משתתפים השף וחברו עורך הדין (שגם הוא ימצא את הדרך לסייעה לקלרה ולילדיה). אם זה נשמע לכם דביק ודידקטי למדי, ובכן זה בגלל שהסרט הוא אכן כזה.
[*]
(קאסט הסרט "האדיבות של זרים" והבמאית לון שרפיג. צילום: אלעד שלו)
נכון, בתקופה של ימינו יש חשיבות לסרט מסוג זה שמדגיש ערכים של נתינה, עזרה לזולת וחמלה, אך האופן בו מעבירה שרפיג את דמויותיה גיהנום רק כדי להובילם אל הסוף הטוב המיוחל הוא צפוי למדי וקצת נצלני. נראה כי הבחירה בסרט זה כסרט הפתיחה היא בעיקר כדי להעביר מסר ליברלי ואוהב אדם בעידן טראמפ, ופחות בשל איכויותיו, במיוחד כשהמסר הליברלי מועבר ע"י דמויות לבנות בלבד ונאות למראה, גם כשהן מגלמות חסרות בית.
אין פירוש הדבר שהסרט אינו מעניין ואינו יכול לגעת בצופים ולהיות בעל אימפקט רגשי עמוק על הקהל. אך זה מרגיש יותר כמו סרט שנעשה כדי לעורר תחושות מסוג זה באופן מופגן (ובאמצעות שימוש בפסקול דרמטי), מאשר סרט שבאמת ראוי להיות סרט הפתיחה של פסטיבל קולנוע גדול ויוקרתי כמו ברלין.
במסיבת העיתונאים שהתקיימה במלון גרנד הייאט לאחר ההקרנה השתתפו הבמאית לון שרפיג ושחקני הסרט זואי קאזאן, ביל ניי ("שודדי הקריביים"), טהר ראהים ("נביא") וכיילב לנדרי ג'ונס ("שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי").
מדוע בחרת למקד את הסרט דווקא בנושא העזרה ההדדית לחלש?
לון שרפיג: "מחקר הראה כי אנשים רגילים יוצאים מגדרם כדי לעזור לאנשים שהם לא מכירים. זה משהו ששווה לעשות סרט עליו, הרגשתי מחויבת לעשות סרט על משהו שאני מרגישה שדחוף במציאות שלנו להתמקד בו. כל יום נראה שהעולם נהיה מקום קשה יותר להיות בו, לכן יש חשיבות לתת לקהל לא רק של תחושה של תקווה אלא גם של קהילה".
ביל ניי: "כל סרט שמדגיש את התכונות שמאחדות אותנו ולא מפרידות בינינו, הוא לא רק דרוש, הוא גם הכרחי. יש אידאולוגיות שמנסות לגרום לנו לצאת אחד נגד השני, אבל אנשים לאורך ההיסטוריה הסתדרו טוב אחד עם השני טוב מאוד עד שהפעילו עליהם מניפולציות".
טהר ראהים: "לא משנה מה עברת, איזה כעס יש לך בלב, אתה חייב לעזור לאנשים כשאתה יכול. זה חשוב עבורנו וזה מה שחשבתי כשקראתי את זה ושיחקתי את התפקיד".
זואי, כיצד הצלחת להיכנס לנעליה של דמות כמו קלרה?
זואי קאזאן: "היה לי המון מידע כבר מהתסריט המצוין. לא היה לנו המון זמן לעשות חזרות. עשיתי הרבה מחקר לפני על נשים שבאות ממשפחות מתעללות. הרגשתי בטוחה לגבי ההבנה שלי כיצד אישה מרגישה להיות בנעליים האלו. זו הייתה חוויה קשה לדמות שלי אבל חוויה נהדרת מבחינתי לשתף פעולה עם הצוות הנפלא".
ביל, איך אתה הגעת להשתתף בסרט?
ביל ניי: "עבדתי עם לון לפני ומאוד שמחתי כשקיבלתי את השיחה. היא יכולה לצלצל אליי מתי שתרצה ואני אהיה שם. אני לא יכול להתייחס לנושא הסרט מבלי להתייחס לאקלים הנוכחי. אנחנו מחפשים הזדמנות לעשות משהו שיכול לאזן את המאזניים לכיוון חיובי ולכן אני באמת נרגש להיות חלק מזה".