הסרט הישראלי מילים נרדפות זכה בפסטיבל ברלין

גאווה לקולנוע הישראלי: סרטו של הבמאי נדב לפיד "מילים נרדפות" זכה הערב (שבת) בפרס דב הזהב בפסטיבל הקולנוע ה-69 של ברלין והפך לסרט הישראלי הראשון שזוכה בפרס היוקרתי. זהו סרטו השלישי של לפיד, לאחר שגם שני סרטיו הקודמים "השוטר" ו"הגננת" זכו לשבחי הביקורות. בראש חבר השופטים עמדה השנה השחקנית הצרפתייה ז'ולייט בינוש. הסרט צפוי לצאת לאקרנים במהלך החודש הבא ע"י סרטי יונייטד קינג.

לפיד הקדיש את הזכייה לאמו ערה לפיד שערכה את הסרט והלכה לעולמה השנה: "ערכתי את הסרט עם אימא שלי כשהיא חולה במחלה סופנית וזה הפך למירוץ בין העריכה של הסרט למוות - והמוות ניצח. היא מתה לפני שהיא הספיקה לגמור את עריכת הסרט".

הפעם האחרונה בה זכה סרט ישראלי בפרס בתחרות הרשמית בברלין הייתה בשנת 2007, אז זכה הסרט "בופור" של יוסף סידר בפרס הבימוי. זוהי גם זכייה שנייה של סרט ישראלי באחד מפסטיבלי הקולנוע הגדולים בעולם לאחר זכייתו של שמוליק מעוז בפסטיבל הקולנוע של ונציה על הסרט "לבנון".

[*]

(הבמאי נדב לפיד עם פרס דב הזהב. צילום: רויטרס)

אתמול הוענק לסרט פרס יוקרתי נוסף, פרס מטעם איגוד השופטים "פיפרסקי". בנימוקי השופטים נכתב כי "מילים נרדפות" הוא "סרט מקורי מאוד שמנער את גבולות הנרטיב הקולנועי המוכר. דרך הדמויות המורכבות, הסרט משלב בין תרבויות לזהויות שונות. זוהי עבודה חזקה עם חוש הומור חד ומסר פוליטי עדין".

עלילת הסרט עוקבת אחר יואב (טום מרסיה), צעיר ישראלי שמגיע לפריז לדירה נטושה, ללא כל ציוד פרט לבגדיו וכמעט קופא למוות. זוג שכנים צעיר בשם אמיל וקרוליין מציל אותו ממוות ומאמץ אותו לדירתם. יואב מסרב לדבר בעברית, הוא מספר כי הוא שונא את המדינה בה גדל וטראומה שעבר בשירותו הצבאי מרחפת מעל התנהגותו התמוהה לאורך כל הסרט. נטיותיו הפואטיות מרשימות את אמיל התומך בו כספית ויואב בתמורה מספר לו את סיפוריו. גם קרוליין נשאבת למשולש הזה ומתחילה בקשר עם יואב, המנסה למצוא את עצמו במדינה בה אין לו דבר.

[*]

השנה לראשונה הייתה נציגות לאתר "סרט" בפסטיבל כשאני, עורך האתר אלעד שלו, הייתי בברלין ואף צפיתי בסרט בהקרנת הבכורה של "מילים נרדפות". הביקורת שלי הייתה פחות חיובית: בימים הקרובים אתם תשמעו ככל הנראה מקהלה של ביקורות חיוביות על הסרט. זאת מאחר ולפיד הוא אכן אוטר ייחודי, שיוצר סרטים בעלי מבע קולנועי מובהק משלו ושהינם בעלי יומרה אמנותית ומבטאים את קולם של היוצרים והחולמים שנבלעים בחברה הקפיטליסטית החומרנית. אולם מה שהוא עשה בהצלחה מרובה ב"גננת", עבר כאן מבחינתי כאוסף של טריקים יומרניים ומתישים, מסוג הסרטים שהם סרטי ארט-האוס לפסטיבלי קולנוע בלבד, אך שאינם יוצרים כל קשר רגשי עם הדמויות ולפיכך מאבדים את הקהל הרחב. אני עדיין אחכה לסרטו הבא של לפיד, בתקווה שהוא יהיה פחות מנייריסטי ומנוכר מהנוכחי. הפרס המשני בפסטיבל, דב הכסף, הוענק לסרטו של הבמאי הצרפתי פרנסואה אוזון "בחסד אלוהים", המבוסס על פרשיה של טיוח הטרדות מיניות של ילדים ע"י כומר בכנסייה הקתולית בצרפת. בפרס השחקן הטוב ביותר זכה וונג ג'ינצ'ון הסיני על הסרט "So Long, My Son" ובפרס השחקנית זכתה יונג מיי על הופעתה בסרט זה. בפרס הבימוי זכתה אנגלה שאנלק מאוסטריה על הסרט "I was at Home, But" ובפרס התסריט זכה הסרט האיטלקי "פיראנות".