פסטיבל ירושלים: בלב הג'ונגל, רימיני, הנמר האנטולי ועוד

רימיני

סרטו החדש של אולריך זיידל (״במרתפים״, טרילוגיית ״גן עדן״) עוקב אחר זמר אוסטרי מזדקן בשם ריצ׳י בראבו (מיכאל תומאס) שמתגורר בעיירת הנופש האיטלקית רימיני ומעביר את רוב זמנו בבילויים מיניים עם התיירות הבודדות שנופשות במקום. זיידל ידוע בתור במאי שגורם לך לזוז באי נוחות בכיסא ו"רימיני" אינו שונה מסרטיו האחרים מהבחינה הזו. למרות זאת, באופן מפתיע מדובר באחד הסרטים העדינים של האוסטרי, שבעזרת עיצוב דמויות יוצא מן הכלל, מצליח ליצור אמפתיה גם במצבים הכי עלובים ומעוררי גיחוך של החיים.

הבחירה הגאונית להתמקד בבדרן באי נופש בחורף, הזמן הכי חלש של השנה, מאפשרת לזיידל להיכנס לעומק של הדמות הראשית שלו ולהפגיש אותו עם סיטואציות מורכבות שמאלצות אותו לבחור בחירות לא פשוטות, על מנת לשרוד. זה טריק קולנועי ידוע אבל זיידל מבצע אותו בצורה שייחודית לו, וכרגיל הוא לא חוסך בביקורת חברתית על הדרך. נקודת התורפה של הסרט נמצאת דווקא במקומות בו הוא גולש לאזורים סנטימנטליים מדי, שם המשחק הרגיש טיפה מוגזם, באופן שלא שירת את האווירה הכללית של שאר הסרט. כמו כל עבודותיו של זיידל, ״רימיני״ הוא סרט מאתגר ולעתים אף מתיש, אבל קשה להכחיש את האפקטיביות ואת העוצמה שלו. (עומר חגי)

הקרנה נוספת: שבת 30 ביולי בשעה 14:15 בלב סמדר.

[*]

הכל יהיה בסדר

סרט הסטופ-מושן של איתי פאן הקמבודי, שנחשב בעיני מספר יחסית גדול של אנשים לבעל חזון קולנועי משמעותי, הוא ללא ספק מושקע, כמות היצירתיות שנוצקה בו היא עצומה, והוא מנסה להגיד משהו גדול מאוד מתוך אכפתיות עמוקה. למרות זאת, אין לו מבנה. קריינית צרפתית מדקלמת בקול מונוטוני קטעי הגות חשובים מאוד אך נטולי כל סדר במשך שעתיים שלמות, ואם אני לא הייתי מכיר את כתבי היידגר וקרישנמורטי, הייתי עוד אחד מרבים (כמעט כולם) שלא יכולים לעקוב אחרי הסרט הצרפתי האינטלקטואלי. הייתי מבקש ללחוש על אזנו של פאן, שקולנוע אמור להיות דבר נגיש, שיש בו פשטות מסוימת, גם כשהוא משוכלל.

הדימויים שמלווים את הקשקשת הם לפעמים חזקים וחשובים מאוד. בסרט הזה פיתחו בעלי החיים, בראשם החזירים, יכולות שכליות שמאפשרות להם לעשות לנו, בני האדם, את מה שאנחנו עשינו להם. זה מומחש בצורה אפקטיבית. הכוחנות, ההערצה העיוורת למנהיג, בשילוב עם קטעי תעודה היסטוריים, ההפחדה, האינדוקטרינציה במדינת החיות, חושפים בצורה עזה לפרקים את האיוולת וההרסנות שטמונים בלאומיות, פולחני אישיות, תיעוש וציות עיוור. "הכל יהיה בסדר" זועק את החולי של חברתנו. אבל הוא גם מציג את הכל כחולה: גם את מה שהוא בריא. נושבת בו יותר מדי מרוח הקונספירטורים הבלתי-ענייניים. כדאי כנראה לקרוא ספר בהיר של קרישנמורטי במקום לצפות בסרט הזה. יחד עם זאת: מי שיצפה בו יחשוב אולי פעמיים לפני שיאכל בפעם הבאה בשר, יצביע לפוליטיקאי ישראלי מסוים, או אפילו ילך למילואים. (רפאל תמנה)

הקרנה נוספת: יום חמישי 27 ביולי בשעה 13:45 בסינמטק 2 במעמד הבמאי.

בלב הג'ונגל

ישנו סיכוי טוב שסרטו הקולומביאני של אנדרס רמירז פולידו הוא הרציני ביותר מבין סרטי הפסטיבל. הסרט מתאר במיומנות כבירה מחנה עבודה ושיקום ביערות העד לקטינים שביצעו פשעים חמורים מתחום הסמים, הרצח והשוד. אבל גם מנהלי המחנה לפותים בעצמם בעברם האלים, בייאושם, בנואשותם לרוך ואהבה, באינטרסים ולחצים שלטוניים וכלכליים, בהתמכרויות קטנות ובאמונה שהם חוטאים, ושעליהם להעניש את הפושע על מנת לשקמו. כמו ב"תפוז המכני" של סטנלי קובריק, מצליח הסרט הזה להמחיש עד כמה חסרת תועלת היא ההתניה 'המתקנת' לאשמה, פחד ובושה ומציג את מי שהותנה על ידי המערכת החברתית כולה להיות אלים, ולקדם את צרכיו האישיים בכל מחיר.

אבל הסרט הזה הוא אנושי הרבה יותר מסרטו של קובריק, והוא ממחיש בעוז רב אף יותר שהבעיה נעוצה במשפחה; במציאותו של הסרט המשפחה רק נוטה לחשוב שהיא משפחה, אבל למעשה גם היא מתירנית ומפקירה, וגם נצלנית, אדישה ואלימה. כל הסרט עוצר הנשימה הזה אפוף במבטו המסתורי של מה שמכונה לרגע בפי אחד הנערים "הבלתי-נראה", והמבט הזה מוצע להיות מבטנו שלנו. אם גיבורו של הסרט יוכל להביט בעצמו ובחברה שהוא חי בה מתוך מקום זה, הוא יוכל להכיר עצמו כבלתי אלים ונקמן, ולצאת לחופשי ממעגל הצער והאלימות הגברי. מי שסבור שזוועותיה של קולומביה אינן נוגעות לדינמיקות של קהילתו, ראוי שיעלה לירושלים לצפות דווקא בסרט זה. (רפאל תמנה)

הקרנות נוספת: יום חמישי 28 ביולי בשעה 16:15 בסינמטק 2, יום שבת 30 ביולי בשעה 10:45 בסינמטק 2.

[*]

הנמר האנטולי

בזמן שצפיתי ב"נמר האנטולי", שהוא שיר קינה עמוק ורציני, ומהטובים ביותר שבסרטי הפסטיבל, הייתי משוכנע שיוצרו, אמרה קייש (שלמעשה כבר התארח בפסטיבל ירושלים בעבר) הוא אדם בא בימים, שמספר את סיפורם של אנשים, תרבות ועולם הולכים ונעלמים. אבל כשראיתיו אחרי ההקרנה ונוכחתי לדעת שהוא בחור צעיר, נזכרתי שרוב הרקוויאמים הגדולים של הקולנוע והמוזיקה נוצרו על ידי בחורים צעירים. אז הנה לכם עוד גאון.

הסרט עוסק במאבקו של מנהל גן חיות בטורקיה - אדם אציל ותרבותי, מכובד ומהוגן באמת, שלא נותרו עוד הרבה כמותו, לא בטורקיה ולא בשאר העולם - לעשות תנועה חיונית אחרונה של מרד נגד ייאושו המוחלט, מות לבו, חיי נישואיו, נשמתם של חבריו הקרובים, "הריקבון שלי", ונגד תרבותם של בדרנים, נוכלים ומושחתים, כפי שהוא מגדיר זאת, שהשתלטה כמעט כליל על סביבתו, ומאיימת עכשיו להפוך את גן החיות שהוא מנהל לפארק שעשועים צעקני, ואת גולת הכותרת שלו, נמר אנטולי נכחד, יצור מרשים וכביר, למכור לאי אילו שייחים עשירים ממדינות המפרץ.

כמו אצל דוסטוייבסקי, הרסקולניקוב-נמר הזקן הזה פוגש בסוניה מרמלדוב שלו, אבל הוא אציל וגווע מכדי לממש זאת; וגם בפורפירי, הבלש-התובע המבריק וההומני שלו, שיאפשר לו לעשות את טקסי הקבורה הפליליים, בעודו מהדס בלילה תחת מצלמות האבטחה. שיאו של הסרט היה עבורי בחילופי הדברים עם מזכירתו, ששרידי יופי נשי מפואר אחרונים עוד ניכרים בה. הוא אומר לה: "תמיד חשבתי שאני הפרט האחרון במין שנמצא בסכנת הכחדה, שכל האחרים כבר מתו". והיא עונה בהתייחסה לעצמה: "אתה לא היחיד, המנהל." והתובע החריף יגיד לו זמן קצר אחר כך: "הסיפור שלך אמיתי מדי ולכן אני חושש שאיש לא יאמין לו. אנשים צריכים סיפור שנמצא מעבר למציאות. לא נותרו מתעניינים רבים באמת". הסרט הזה מתעקש לסייע לנכחדים שבנו לשרוד. (רפאל תמנה)

כל הסימנים

אחד המיזמים החשובים בפסטיבל מעניק חשיפה ראשונה לסרטי ביכורים של תלמידי מגמות הקולנוע מכל רחבי הארץ . למעלה מ-100 סרטים עלילתיים ותיעודיים הוגשו לתחרות והסרט "כל הסימנים" הוכרז כזוכה בפרס היוקרתי של תחרות היצירה הצעירה ע"ש וים ון ליר החוגגת 30 שנה ברציפות ומאפשרת ליוצרים צעירים לפרוץ .

עלילת הסרט מבוססת על סיפור אמיתי בו נחשפה הבמאית אופק סבג לפגיעה מינית בחברתה. הסרט היווה עבור אופק פלטפורמה לשיתוף בחוויה הקשה שעברה, ושנצרה בלבה עד החלטתה לעשות את הסרט ובאמצעותו לעבור תהליך תרפויטי ומעצים. "כל הסימנים" עשוי ברגישות ואלגנטיות. השימוש במוזיקה ובאווירה תורם לשפה הקולנועית המדויקת ומעצים את החוויה המטלטלת, מה שמוביל לאמינות התסריט והמשחק . סרט חובה לניתוח ודיאלוג קולנועי. (רוני שוורץ עמילוב)

לכל הכתבות והסקירות במתחם הפסטיבל >> לחצו כאן, לאתר הפסטיבל ולרכישת כרטיסים >> לחצו כאן