הסרטים שלי לא עוסקים בעבר אלא בעתיד, הם מכוונים לתיקון

נדיר מאוד בנוף הישראלי לראות סרט ביכורים של יוצר כמו מרדכי ורדי. בגיל 58, רב הקיבוץ ראש צורים וראש בית המדרש בבית הספר לקולנוע 'מעלה', אב לשבעה וממקימי ישיבת 'עטרת כוהנים' והאולפנה לאמנויות 'הללי', שיצר את הסרט העלילתי הראשון שלו באורך מלא – "עקרה" - עליו עבד במשך שנים רבות.

הסרט, המגולל את סיפורם של זוג חסידים חשוך ילדים אשר נאלץ להתמודד עם השלכותיו הטראומתיות של ביקור אורח אלמוני המייחס לעצמו סגולות לריפוי נשים עקרות, ומותיר את הזוג הצעיר במערבולת רגשות קשה ומטלטלת - הוא כל מה שלא ציפיתי לו. הוא מעיק, לעיתים אף קשה לצפייה, ובעל ביקורת חברתית חריפה כלפי החברה החילונית והדתית, במיוחד כזו הנאמרת מצדו של רב לקהילה דתית בעצמו. "השאיפה שלי שהסרטים שלי יהיו כמה שיותר אוניברסליים", אומר ורדי, ומבקש להבהיר כי למרות השתייכותו לקהילה מסוימת יצירתו באה לבחון את העולם ולעורר דיון שיאפשר שינוי. "אני עושה סרט על העולם שלי ועל הדברים שאני מכיר, אבל יש בו רכיבים הנוגעים לכל אדם באשר הוא אדם. אני רוצה שהסרטים שלי יהיו מובנים גם בסינית".

[*]

(תמונה מהסרט "עקרה". צילום: אורי אקרמן)

איך הגעת לסיפור שמתואר בסרט ''עקרה''?

"הסרט הזה הוא בעצם אדפטציה לסיפור שהופיע בספרות השו"ת, ספרות שאלות ותשובות שנשאלו רבני קהילות יהודיות. מדובר בסיפור שנוי במחלוקת שקרה בקהילה היהודית בהונגריה במאה ה-19. הסיפור עצמו מתאר אורח שהגיע להתארח אצל משפחה ואשר סיפר להם בסוד כי הוא אליהו הנביא. בהמשך הוא מערים על האישה הנשואה שהיא נבחרה להביא בעזרתו את המשיח כי בעלה אינו ראוי לכך. אחרי שזו נענתה לו כביכול, עלתה השאלה האם האישה יכולה להמשיך להיות נשואה לבעלה? הרב של הקהילה עושה מאמצים מאוד גדולים כדי להגיע לפסיקה הלכתית, ומרגישים דרך התשובה שלו כמה אמפתיה יש לו כלפי האישה שרומתה. כשנתקלתי בסיפור הזה אמרתי לעצמי - איך יכול להיות שעוד במאה ה-19 הרב של הקהילה הבין שהפעלת סמכות כמו במקרה של הסיפור הזה, היא אונס. זה נגע בי ועניין אותי מאוד. רציתי להעביר את הסיפור לתקופתנו - החלטה שגררה ממני המון המון שינויים בתסריט, כשהשאלה שעמדה לנגד עיניי היא, בין היתר, איך הבעל ירגיש? ואיך זה משפיע על הזוגיות של השניים? מרכז הכובד של הדרמה נמצא שם". נקודת המבט של הבעל בסיטואציה אכן מורגשת, אך נראה כי הסרט בכל זאת מסופר דרך נקודת המבט של האישה. איך הייתה החוויה לכתוב מנקודת מבט של גיבורה נשית?

"אני לוקח דברים שאני חוויתי בעצמי בזוגיות ובחיים שלי. יש המון תמונות שאני מכיר מהבית שמופיעות אצלי בסרט, מה גם שאני הרבה שנים רב של קהילה ומגיעים אליי כל מיני סיפורים ויוצא לי להכיר קצת חיים מנקודות מבט שונות משלי. האמת היא שגם מילי, השחקנית הראשית, אמרה לי שכשהיא קראה את התסריט היא הייתה בטוחה שאישה כתבה אותו. יש לי אישה ויש לי בנות, ואני חושב שאין בעיה שגבר יכתוב דמות נשית, מה עוד שיש לי דיאלוג עם השחקניות והן יכולות להגיד מה מתאים להן ומה לא מתאים להן. אני קשוב למה שהן אומרות כדי להתחבר ולתווך את התחושות והרגשות שלהן אל תוך הדמות והסרט".

עוד בטרם "עקרה", ורדי יצר מספר סרטים דוקומנטריים העוסקים בסוגיות השנויות במחלוקת במגזר הדתי בהם: "התינשאי לי" שעוסק בגיי חרדי, השדה" שמלווה של מתנחלים ופלסטינים שמובילים יוזמת פיוס בשיא גל טרור הסכינים, "אמא לא משוגעת", על אישה דתייה הלוקה בהפרעת אישיות גבולית ו"חתונה הפוכה" שעוסק בהומואים ובלסביות דתיים המתחתנים עם בני המין השני.

[*]

(הבמאי מרדכי ורדי. צילום: ינון פוקס)

הבחירות והנושאים שבהם אתה מתעסק, גם בסרט ''עקרה'' וגם בסרטים הקודמים שלך, מאוד מעניינים בהתחשב ברקע שלך - איפה הנושאים האלו פגשו אותך בפעם הראשונה?

"הנושאים שאני עוסק בהם בדרך כלל במסגרת היצירה הדוקומנטרית שלי, הם מתוך היכרות אישית, זוהי נקודת המוצא שלי. אני חושב שהסרטים, הדוקומנטריים והעלילתיים, לא עוסקים בעבר אלא בעתיד. הם בוחנים לאן הסרט יכול להוביל ולאיזה תיקון הוא מכוון, וזוהי המוטיבציה שלי לעשות סרט. אולי אפשר להגדיר את זה כדוקו-אקטיביזם אבל לא מבחינה פוליטית אלא חברתית, להרחיב לאנשים את התודעה. אני אראה את זה כהצלחה אם מישהו יצא מהסרט שלי וירגיש שהוא יבין מעכשיו יותר מאשר הבין קודם, ושנפתחו לו נקודות למחשבה - זו בעצם המטרה שלי".

הזמן הרב שעליו עבד ורדי על הסרט, אפשר לו לעבד את הסיפור שוב ושוב ולהעביר אותו כמה וכמה גלגולים. "אני עובד על הסרט הזה כבר כמעט 40 שנה, להתמודד מול קרנות הקולנוע בישראל עבור מימון, זה לא פשוט. יש המון יוצרים ויוצרות חדשים ומוכשרים בארץ שלא ניתנת להם הזדמנות", הוא קובל. "בהתחלה כתבתי את התסריט כסרט תקופתי נאמן לסיפור המקורי. כשראיתי שזה פחות עובד העברתי את הסיפור לתקופתנו. בין לבין עשיתי כמה סרטים דוקומנטריים, אבל תמיד רציתי לעשות סרט עלילתי".

יש המון ביקורת בסרט כלפי העולם החרדי, הוא מציג עולם אמביוולנטי שבו רב יכול להיות גם דמות מלאת חמלה ואמפתיה וגם דמות הרסנית פוגעת ומטלטלת. איך החברה שסביבך מגיבה לסיפור הזה ולצורה שבה אתה מציג אותו?

"זו שאלה שאני שאלתי את עצמי לאורך הדרך. היו לי כמה החלטות מאוד קשות במסגרת העבודה על הסרט כי בחרתי לצלם כמה דברים מאוד לא פשוטים. עכשיו כשאני מלווה את הסרט במסע שלו מול הקהל, אני מרגיש את הדממה הזו באולם ומבין שקצת הקשתי עליהם. אחר כך אנשים אומרים תודה למרות שהיה להם לא פשוט. זה דבר שלא מדברים עליו הרבה ובטח שלא מציגים אותו בצורה כזו, אבל אני יודע שזה חשוב".

לצד הסיפור המרכזי על הזוג הנשוי וההתמודדות שלהם אל מול הטראומה, בחרת להציג סיפור נוסף על זוג חוזרים בתשובה שנמצא בתהליך שידוך. מה עומד בלב הבחירה הזו?

"הזוג שמשתדך מהדהד את הסיפור של הזוג שלנו שנמצא במצוקה. רציתי לשים את האצבע בעצם שמדובר בסרט על זוגיות, על המקום של בני זוג שיכולים לתמוך או להתעלם מהצרכים האחד של השנייה ועל הכח שיש לזה. הזוג המשתדך מעלה את השאלה כלפי נישואי בוסר ונישואים מוקדמים הנהוגים לפעמים בקהילה החרדית, ומציג את האופטימיות וקלות הדעת לפעמים, אל מול הניסיונות לעמוד מול מבחנים קשים. החיים מזמנים אתגרים ושם המבחן האמיתי של האהבה. בעצם על זה הסרט - על המבחן האמיתי של האהבה והיכולת להרגיש ולהבין את האחר".

היחס בין החילוניות לדת והחזרה בתשובה נוכח אצלך מאוד דרך דמויות שונות. האם קיים כאן ניסיון להאיר מורכבויות ומתיחויות שונות בין החברה החילונית והדתית?

"אני חושב שזיהית נכון, זה סרט על עולם של החוזרים בתשובה. החוזרים בתשובה הם חצי פה, חצי שם. השפה שלהם חצי חרדית וחצי חילונית, גם התודעה שלהם משמרת לפעמים דברים של העולם החילוני בתפיסה הביקורתית שלהם כלפי כל מני דברים. החוזרים בתשובה הם מהגרים מהחילוניות לעולם החרדי-דתי. הם סקרנים ולא נעולים במגבלות של מה שמותר ומה שאסור, ולכן היה נראה לי הכי נכון שאם אני מעתיק את הסיפור מהעולם של המאה ה-19 לתקופתינו, לספר את הסיפור דרך העיניים של החוזרים בתשובה, שבטוחים שהם מגיעים לעולם יותר טוב ובעצם מתבדים ומתפקחים. הביקורת שלי בסרט היא על כולם, גם על עצמי ועל העולם והקהילה שלי. האם אנחנו שמים את נושא ההטרדות והפגיעות המיניות מספיק על סדר היום? בחברה שלנו זה קורה, זה קורה בכל המגזרים. כולנו צריכים לעשות משהו, לא רק החרדים ולא רק החילונים. אני לא מכוון את הסרט רק לחרדים אלא אל כולם, הוא מחסן".