אנחנו יכולים להיות מפלצות, זה עניין של בחירה לעשות את המעשה הנכון

לפני 14 שנים הפך שמו של התסריטאי ובמאי הצרפתי, מישל הזנוויציוס לאחד השמות המדוברים וידועים בהוליווד וברחבי העולם, כאשר סרט הדרמה-הקומי האילם בבימויו "הארטיסט", שעוסק במעבר בין תקופת הסרט האילם לסרט המדבר, גרף חמישה פרסי אוסקר, ביניהם פרסי הבימוי והסרט הטוב ביותר. למרות ששערי הוליווד נפתחו בפניו, הוא החליט להמשיך להתגורר ולעבוד בצרפת, ארץ הולדתו. מאז הזכייה הגדולה הוא כתב וביים סרטים נוספים כמו "יוצא מן הכלל" ו"קאט!" אך לא שחזר את אותם שבחים ותהילה בהם זכה באותה שנה.

נפגשתי עם הבמאי בן ה-57 בפסטיבל חיפה, אליו הגיע כאחד מאורחי הכבוד לרגל יציאת סרטו החדש שהופיע בפסטיבל, "סחורה יקרה מכל" שיצא בסוף השבוע לאקרנים. זהו סרט אנימציה מרהיב שמבוסס על ספרו של ז'אן קלוד גרומברג. הוא מציג סיפור מעשייה אודות חוטב עצים שמתגורר עם אשתו בדלות בבקתה קטנה ביער בפולין. הזוג חשוך ילדים ובעוד חוטב העצים ויתר על חלום יצירת משפחה, אשתו עדיין מייחלת לכך. חייהם מקבלים תפנית כשהאישה מוצאת תינוקת נטושה בשלג קרוב לפסי הרכבת, שם עוברות רכבות עם יהודים שמועברים למחנות הריכוז. כעת עליה להחליט אם לשמור על התינוקת הקטנה ולהגן עליה מהסביבה העוינת או להשאירה לנפשה. זוהי הפעם השנייה שהזנוויציוס יוצר עיבוד לספר. לפני מספר שנים הוא ביים את הסרט "יוצא מן הכלל" על במאי הקולנוע ז'אן-לוק גודאר שהיה מבוסס על ספרה של אן ויאזמסקי, מי שהייתה אהובתו.

(הבמאי מישל הזנוויציוס, אורח פסטיבל הסרטים חיפה. צילום: עידן מדיה)

ניתן לחשוב כי ההחלטה של מישל קשורה לשורשיו היהודים, אך מתברר שהם לא היו השיקול העיקרי שליווה את ההחלטה. "ההחלטה לעשות את הסרט הזה נבעה מהספר. כשקראתי אותו נחשפתי לסיפור מאוד טוב ולדרך טובה לספר על כך. אולי היותי יהודי דחפה אותי להחלטה הזו אבל עשיית סרטים היא תהליך ארוך והסיבה להחליט לעשות סרטים היא מאוד מורכבת", הוא מסביר.

זוהי הפעם הראשונה שאתה עושה סרט אנימציה. למה דווקא אנימציה?

"אנימציה הייתה לדעתי הכלי הטוב ביותר שיכול להציג את המחנות, את הגירוש ואת הרכבות. אחד ההבדלים הגדולים בין שחקנים וציורים הוא שציורים לא מעמידים פנים ולא משקרים. כקהל אתה יכול להרגיש כשאתה רואה שחקנים מעמידים פנים שהם מגורשים ואתה יודע שהם לא. יש אמון בין הקהל לסרט וזה משהו שאני כבמאי לא ארגיש בנוח עם הסיטואציה, לבקש משחקנים להעמיד פנים שהם אנשים שגורשו, או שהיו במחנות. ציורים הם יותר יצירה ואני לא בורא מחדש את המציאות. יש גם משהו אחר - הסרט מראה גופות של אנשים מהשואה וגוף של אדם שהיה מספר שנים במחנה. וזה משהו שלא ניתן להראות אותו בסרט עם שחקנים, זה בלתי אפשרי". מה המסר שאתה רוצה שאנשים ייקחו מהסרט?

"סרט תמיד מורכב מיותר ממסר אחד אבל אני חושב שאחד הדברים שאפשר לקחת הביתה ממנו הוא שתמיד יש לך בחירה להיות אדם טוב. אפילו אם זה מתקיים במחנות בזמן מלחמת העולם השנייה ובהשמדת העם היהודי, הדמויות האלה מגלות שזה עניין של בחירה. כולנו חלק מהאנושות והאנושות הזו יצרה מפלצות וקורבנות ואנחנו יכולים להיות מפלצות ואנחנו יכולים להיות קורבנות, אבל מה שהסרט אומר שהכל עניין של בחירה לעשות את המעשה הנכון".

אשתו של הזנוויציוס ואם שני ילדיו, ברניס בז'ו, נוטה לשתף עמו פעולה בסרטיו ("הארטיסט", "יוצא מן הכלל") ואף הופיעה לפני ארבע שנים בסרטו של תום שובל "הסירו דאגה מליבכם" אך בסרט זה היא לא השתתפה. "אבל היא דחפה אותי לעשות את הסרט כך שאפשר לומר שהיא גם הייתה חלק מהתהליך. הדמות הראשית, אשתו של חוטב העצים ביער בפולין, היא מאוד ענייה וצריך להיות לה גוון קול קשוח. לברניס אין את הקול המתאים: יש לה קול נעים, מתוק ומושלם וזה לא מה שחיפשתי לתפקיד הזה", הוא מסביר על ההחלטה שלא ללהק את אשתו לסרט.

בסרט אין הרבה דיבורים – בעיקר הבעות פנים.

"אני חושב שבדברים רגשיים – שקט יותר עוצמתי כי כך הקהל יותר מעורב בתהליך. כשמכניסים מילים זה מוריד מעוצמת הרגשות, כך כשאין מילים לדעתי זה יותר מרגש".

עד כמה כותב הספר, ז'אן קלוד גרומברג, היה מעורב בעשייה?

"לא ביצירה של הסרט אבל בעיקר דיברנו הרבה. הוא היה יותר מנטור ומדריך. בתחילת התהליך הוא אמר לי שהוא כבר כתב את הסיפור ולא מעוניין לעשות לו שכתוב לקולנוע, אז אני הייתי יותר מעורב בתהליך הכתיבה. אבל התראינו כמעט כל יום ודיברנו הרבה".

מה גרם לך ללהק שחקנים מנוסים לתפקידי הדיבוב?

"ראשית, זה לא הרבה שורות אבל רציתי לשמור על הטעם הקלאסי שהיה בספר כך ששמרתי דיאלוגים מהספרות וזה לא שכיח במיוחד. הלכתי לתיאטראות ובחרתי שחקני תיאטרון שיכלו לגרום לדיאלוגים להישמע בקלות וכך בחרתי שחקנים נפלאים שכולם נבחרו די מהר. אחד מהם, השחקן ז'אן קלוד דקלטיניו, שהיה המספר של הסיפור, נפטר לפני שנתיים. הוא היה הקול הכי יפה של הקולנוע הצרפתי הישן עם דרך דיבור מיוחדת. והעובדה שהוא היה איש מבוגר ושזה פנה לדור צעיר מאוד נגעה ללב".

הילדים שלך צפו בסרט? כי זה מדבר על השורשים היהודיים.

"כן, האמא שלהם מארגנטינה אז הם לא מרגישים יהודים לחלוטין. הם אהבו את הסרט – אבל כמו כל משפחה יהודית, אנחנו לא מדברים הרבה".

כיום כמות המוסלמים גואה ואתה גר בצרפת. יש חשש?

"זה לא כל כך נורא. יש קצת מתח ופוליטיקאים שמשחקים באש ויש הגירה למדינות שמקבלות הרבה מוסלמים ויהודים כמו צרפת אבל זה לא עד כדי כך גרוע עד כה. אני לא אופטימי אבל זו גם לא קטסטרופה".

אחרי ה-7 באוקטובר הכל נעשה רדיקלי בכל העולם. אתה לא מרגיש את זה?

"אני כן, אבל זה לא נורא. מאוד קשה להרבה אנשים בסיטואציה הזאת להתמודד עם זה. פוליטיקאים מסוימים מפלרטטים עם אנטישמיות ויש גם הרבה אנשים משוגעים. אבל הרבה אנשים נשארים רגועים ואני מקווה שהם העיקריים. צריך להישאר רגועים. יש לי הרבה חברים מוסלמים ואנחנו יחד".

אתה לא חש מאוים מעצם היותך יהודי?

"לא. אני מרגיש שיש עלייה באנטישמיות. מה שאני יכול להגיד זה שיש הרבה אנשים שאני לא אוהב לדבר איתם על נושאים מסוימים כי אני מפחד ממה שהם חושבים ולפעמים כשאני בדיון עם אנשים ואני שומע שהם חושבים על דברים טובים, טובים הכוונה לדרך האנושית, אני מרגיש הקלה. אבל מאוים זאת מילה חזקה מדי ואני לא חש מאוים".

מה גורם לך לבחור בפרויקט מסוים?

"כשאני בוחר להתחייב לפרויקט אחד זה תהליך מאוד אינטימי ומורכב. זהו פרויקט אחד שאתה רוצה לעבוד עליו באופן בלעדי למשך 2 או 3 שנים ואז אתה תשמור על הסרט הזה כל חייך עד מותך. זאת החלטה חשובה אז אני לא נותן לאנשים אחרים לקבל את ההחלטה זו. יש הרבה במאים שאני אוהב אבל ההחלטה להיות מעורב בפרויקט זה או אחר היא יותר אינטימית".

הזנוויציוס התחיל לאחרונה לעבוד על סרט עלילתי חדש. סרט אנימציה נוסף כרגע לא עומד על הפרק מבחינתו נכון לעכשיו: "אני אזדקק לסיפור מאוד טוב כי זה תהליך מאוד ארוך. אני אוכל לעשות זאת יותר כמפיק ופחות כבמאי". הפרויקט שכרגע הכי מרגש ומעסיק אותו הוא יציאתו של ספרו החדש בצרפת בעוד חודש, שמביא פורטרטים אודות האנשים הנלחמים באוקראינה עמם נפגש.