המקצוע הזה פשוט הציל לי את הנשמה, בדמויות אני יכולה לנשום

הקריירה של סוזנה פפיאן פרחה ושגשגה בשנת 2023 עם תפקידים ראשיים בסדרת הטלוויזיה "סובייצקה" בכאן 11 ובסרטו של אבי נשר, "גן קופים" ושתי מועמדויות לפרסי אופיר ופרסי הטלוויזיה. אך אז הגיע 7 באוקטובר והכל נקטע. "אני זוכרת שלא הייתה עבודה ולא חשבתי על זה בכלל כי כל מה שראינו ושמענו חירב את הלב ולא הפסקתי לבכות. ואז הגיע אודישן אחרי חודשיים והגיעה ציפורלה ובאמת זה היה כמו אוויר לנשימה וזה הזכיר לי למה אני עושה את זה. סוף סוף היה לי חמצן. בדמויות אפשר לנשום – זה משהו מטורף, זה קסם", היא משתפת.

כעת נראה כי למרות התקופה הקשה שפקדה את כולנו, היא עסוקה יותר מתמיד. עם שתי הצגות בהן היא משחקת במקביל בתיאטרון בית ליסין ("הכל אודות איב") ובתיאטרון הארצי ("פרח השכונות"), סדרות בטלוויזיה ("הצבי", העונה השלישית של "האחיין שלי בנץ") ושני סרטים שהיא מצטלמת אליהם עליהם היא מנועה מלהרחיב. למרות ההצלחה הרבה לה היא זוכה, אור הזרקורים לא מסנוור אותה. "עשיתי לא מעט דברים, וזה ממש לא מובן מאליו במלחמה. מאז בכיתי מלא, נהרות של בכי שלא ידעתי שקיימים בי. מזל שיש את המקצוע הזה. איזה מזל", היא מודה.

פפיאן משחקת את אחד התפקידים הראשיים בהצגה "הכל אודות איב" בתיאטרון בית ליסין. הצגה המבוססת על סרטו זוכה פרסי האוסקר משנת 1950 של ג'וזף ל. מנקייביץ', "הכל אודות חווה" בכיכובן של בטי דייויס, אן בקסטר ומרילין מונרו. עלילת הסרט מתמקדת בשחקנית מזדקנת בשם מרגו שפוגשת יום בהיר אחד מעריצה בשם איב הרינגטון. מרגו נהנית מההערצה של איב, מכניסה אותה לחייה ומוקסמת מחינה. אך בסופו של דבר מגלה שאיב היא לא מה שחשבה וכעת כל מה שמרגו בנתה נמצא בסכנה.

פפיאן נכנסת לנעליה של אן בקסטר ומגלמת את איב. זהו תפקיד אפלולי ושונה ממה שגילמה עד כה ובקריאה הראשונה היא נבהלה כי הבינה שעליה להסתכל פנימה לתוך האופל שלה. "הרגשתי שאין לי אותה כי אני לא היא, אני לא איב. ידעתי שזה מסע גילוי והיא תיוולד מתישהו תוך כדי החזרות וזה באמת קרה והיו גם רגעים לא פשוטים. לא פשוט לי להסתכל לאדם בעיניים ולהוציא מעצמי צבע כזה. אולי יש אנשים שזה פשוט להם אבל לי זה היה מורכב", היא משתפת.

כמו איב, גם סוזנה שציינה במרץ האחרון את יום הולדתה ה-33, חוותה חיים לא פשוטים. היא נולדה בארץ, בגיל שש עברה לארמניה עם אמה לאחר גירושי הוריה ובגיל 15 חזרה לארץ לאחר שהוריה חזרו להיות יחד. בנוסף להסתגלות למדינה ותרבות חדשה ולימוד השפה מחדש, חצי שנה לאחר שהגיעה לארץ (כשהייתה בת 16), אחיה נהרג בהיתקלות בעזה. וגם לה לקח זמן לפלס את דרכה בעולם המשחק, עד שדרך כוכבה. כך שנראה שהקו המקשר בין דמותה של איב לסוזנה מגיע באמצעות האמביציה. "היא בחורה שאין לה סיכוי ואני מרגישה שגם לי לא היה סיכוי כי לא דיברתי את השפה – הייתי עולה חדשה, הייתי במקום נמוך מאוד אבל אני לא התנהגתי כמו איב, אחרת לא הייתי ישנה בלילות. דבר אחד זה להכיר את האמביציה ודבר אחר זה לפעול מתוך מקום כזה. אני בחיים לא פעלתי ככה , אני לא יכולה. יש לי מצפון כל כך מפותח – על כל דבר קטן אני מרגישה אשמה".

הדמות גם נכנסה לך לתוך החיים האישיים?

"לא. אני לא חושבת. פעם באמת הייתי מתבלבלת. מרוב שהייתי עובדת על דברים בבית, הייתי מרגישה גם רגשות שלא קשורים, ואז הייתי מסתכלת אחורה ומבינה שאני בעצם סחבתי את הדמות שלי הביתה. אני חושבת שבגלל שזה קרה לי כמה פעמים, אז אני מנסה להיות עם האצבע על הדופק".

עד כמה את מוכנה להקריב כדי להצליח?

"שאלה קשה. אני מרגישה שככל שאני אדם טוב אז אני גם שחקנית יותר טובה. תמיד יש לאן להשתפר וכל הזמן לא לשקר לעצמי. ככל שיש כנות ונאמנות ללב, אז אני גם באמת יותר טובה. אני אוהבת לשחק ולפעמים אני צריכה להיזכר למה בחרתי במקצוע כי זה פשוט הציל לי את הנשמה. זה הציל אותי מדיכאון ומבורות. אני אוהבת את המשחק ואני ממש חוויתי את זה מחדש בזמן המלחמה".

(סוזנה פפיאן מתוך "הכל אודות איב". צילום: באדיבות בית ליסין)

העזר כנגדה של סוזנה בהצגה היא השחקנית מגי אזרזר והיא נהנית מכל רגע לעבוד איתה: "בקריאה ראשונה ראיתי את מגי ואמרתי 'וואו, איזה שחקנית מטורפת היא'. אני מהופנטת מהאישה הזאת, יש לה כוחות על. בשבילה המשחק הוא סוג של הישרדות והיא הייתה צריכה לעבוד קשה ואני מרגישה שגם אני באה ממקום כזה. לשתינו יש את האמביציה הזאת וההישרדות הזאת וזה לא סתם ששתינו משחקות את התפקידים האלה כי לשתינו יש את החיה הזאת בפנים".

הדינמיקה בין סוזנה למגי עמדה במבחן בתחילת חודש שעבר, כששתיהן היו מועמדות לפרס השחקנית הטובה ביותר בסדרת דרמה טלוויזיונית. סוזנה הייתה מועמדת על תפקידה כפרומה ב"הצבי" ומגי הייתה מועמדות על "טיטו ורוחו" ו"אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו". "ממש אהבתי את הדינמיקה שלנו סביב הדבר הזה – שתינו היינו במועקה בערב הזה וחיכינו שייגמר. בגלל שדיברנו על הדברים וצחקנו ושיתפנו שזה מעיק עלינו ושתינו רוצות, זה היה כיף, ודווקא היה חמוד שבסוף שתינו לא לקחנו. לקראת סוף ההצגה כבר ידענו ובהשתחוויה יש רגע שמגי ואני מתחבקות, וכשהתחבקנו צחקנו ביחד ששתינו הפסדנו".

התרגשת כשהיית מועמדת?

"מאוד, אולי יום אחד אקבל את הפרס. הכאב שלי זה לא פרס השחקנית כמו חוסר הצדק ל'הצבי' שאני כל כך אוהבת. אני מאמינה ביצירה הזאת. אני כועסת ש'הצבי' לא קיבל כלום כי אני חושבת שזו יצירה כל כך יוצאת דופן שנוגעת בשפה שלנו ואף אחד לא עשה את זה. היה מגיע לסדרה משהו. אני באמת לא מדברת על עצמי, אני מדברת על קרן מרגלית שכתבה משהו מהלב, מהקרביים שלה וזה מה שהכאיב לי".

תפקיד נוסף שמעלה חיוך על פניה הוא המחזמר "פרח השכונות", מבית התיאטרון הארצי מיסודו של סמי לוי, על פי שירים של טיפקס (12.6 בפ"ת, 21.6 בת"א). "אני מופיעה פעם ראשונה בחיים שלי במחזמר ואת לא מבינה איך אני נהנית לסלסל", היא מספרת בהתלהבות. רוב הקאסט מאוד התחבר לשורשים שלו בעקבות השירים ודווקא סוזנה שחשבה שלא – גילתה יום אחד שהיא מסלסלת בארמנית. "העובדים הרוסים מאחורי הקלעים אמרו לי 'את מודעת לזה שהסלסול שלך הוא ארמני?' הייתי בהלם. מסתבר שאני מסלסלת לא במזרחית אלא בצורה ארמנית וזה גם מחבר אותי לשורשים שלי, זה מדהים לגלות את זה. אני מה זה נהנית, בא לי לעשות הרבה מחזות זמר", היא מוסיפה.

ב-20 באוקטובר 2023 סוזנה ובן זוגה סשה היו מתוכננים להתחתן – הם שכרו וילה וענת סטלינסקי (במאית הסדרה "סובייצקה") הופקה על ביצוע טקס החתונה. אך בעקבות המלחמה הכל השתבש והם החליטו לוותר. במקום זאת, הם טסו בחודש שעבר לתאילנד לסוג של ירח דבש. "אנחנו נשואים בלב. הוא מפרגן לי והוא הגבר שלי ואני מרגישה שזה מעבר ויש תקופות רעות וטובות. המקצוע הזה הוא משוגע ואני תמיד בוחרת בסשה, האיזון חשוב לי ואני לא רוצה לאבד את עצמי", היא מספרת עם חיוך שמתפשט על פניה.

ההצגה מדברת על אימהות. זה מדגדג לך?

"מצד אחד אני ממש מרגישה בגוף שלי שאני רוצה ומצד שני יש לי פחד כי עד שהגעתי למצב שיש לי הצעות ושהולך לי ושאני נהנית מהמקצוע אז יש פה עניין. אני פוחדת אבל אין לי ספק שאני אהיה אמא".

את רואה את מגי שמשחקת מולך והיא סיפרה שהיה לה קשה להיכנס להיריון. זה לא מפחיד אותך שאולי תרצי ויהיו בעיות.

"הכל מפחיד אותי. יש בי חלק שלא רוצה לצאת מהבית ורק רוצה להיות במיטה שלי וששום דבר לא ישתנה, לא לחוות כלום, להיות מתחת לשמיכה. אבל אני עושה הרבה דברים – אני יוצאת מהבית, יש לי זוגיות ואני כן חיה. אבל יש בי תמיד חלק שרוצה ששום דבר לא יזוז. בגלל הניסיון של המשפחה שלי אז יש לי את הפחד הכי עמוק על הילדים שלי – אני לא רוצה לחוות את מה שההורים שלי חוו. זה מפחיד אותי פחד מוות, משתק אותי".

יש פרויקטים נוספים שאת רוצה לעשות?

"בא לי לעשות משהו חסר סקס אפיל – נרקומנית והומלסית. לעשות משהו ממש נמוך. קלטתי שהרבה פעמים אני מקבלת תפקידים שבכלל לא חשבתי עליהם והם מתעלים על כל מה שחלמתי. לא חלמתי על איב ואני כל כך שמחה שהיא הגיעה, הדברים לפעמים מגיעים כשלא חושבים עליהם וזה הדבר הכי מתאים לאותה תקופה, אז אני לא רוצה להגביל את עצמי למחשבות".