כדאי או לא כדאי בקולנוע?

מספר לא מבוטל של סרטים חדשים עלו בשבועות האחרונים לבתי הקולנוע. סרטי דרמה, קומדיה, סרטים זרים ואפילו ישראלים. יאיר הוכנר, מבקר הקולנוע של אתר "סרט" ראה שלושה מהם: "אמריקן ספלנדור" על חייו של כותב הקומיקס הארווי פקר, "בנות בסטייל" הסרט החדש בכיכובה של בריטני מרפי והסרט הזר "וולנטין". להלן ההמלצות, והאזהרות של יאיר:

אמריקאן ספלנדור
ב"אמריקן ספלנדור" יש הכל. בעיקר החיים שלנו, של בני האדם הפשוטים. פקידים במקום עבודה בירוקראטי, צרכנים כפייתיים של מוצרי צריכה, נשואים לנשים שמנהלות משק בית גרוע, אוכלים אוכל לא בריא ובעיקר מקטרים על החיים. הסרט משלב בצורה מבריקה את סיפור חייו פקאר המגולם על ידי השחקן הנפלא פול ג'יאמטי. כאשר מדי פעם מופיע פקאר בעצמו ומדבר על עשיית הסרט, על חייו ואף מפגיש אותנו עם אשתו האמיתית (המגולמת על ידי הופ דיוויס) וחבריו לעבודה. בסרט ישנם גם קטעי אנימציה בסגנון המקורי של ספרי הקומיקס. אין ספק שמדובר ביצירת מופת חכמה ומקורית על החיים שלכם.בנות בסטייל

הסרט מתחיל כמו קומדיית טעויות חביבה עם המון רגעי סלפסטיק משעשעים שאת רובן מספקת בריטני מרפי. במהלך הסרט אנחנו נחשפים לחייה העצובים של ריי, ואז הסרט מקבל תפנית של תשעים מעלות והופך לדרמה שמזכירה ברגעיה הטובים את העוצמה הדרמטית של יכין בתחילת הקריירה שלו. דקוטה פאנינג (הזכורה מ"קוראים לי סם") מפגינה כשרון משחק יוצא מהכלל. התפנית הקיצונית עובדת אבל קצת חורקת. ההחלטה לשנות את הז'אנר באמצע הסרט בצורה קיצונית היא די מפתיעה ולא נראית במקום, ועם זאת זו בחירה קולנועית חריגה, וכל דבר חריג ביצירה של אמצע הדרך מתקבלת בברכה. "בנות בסטייל" הוא סרט בעייתי ועם זאת הוא מצליח להצחיק ולרגש בלי להיות נצלני וזה הישג די גדול.

ולנטין

יש משהו בלתי נסבל בקומדיה הנוסטלגית "ולנטין". עודף הסוכר הבלתי ניתן לדחיסה הגורם לתופעת לוואי קיצוניות כמו רצון עז להקיא את נשמתך ולאחל לילד המככב בסרט להידרס על ידי משאית או שייפול עליו מקרר. בכל מקרה, הוא לא נדרס ולא נופל עליו איזשהו כלי בית כבד משקל. זה לא אומר שרודריגו נויה הוא לא קורבן, הוא רק אחד הקורבנות של התסריטאי, הבמאי והשרלטן, אלחנדרו אגרסטי, שכתב וביים את הסרט המחושב עד כפית הסוכר האחרונה שלו. קצת קשה להאמין שדווקא מארגנטינה יצא סרט כל כך גרוע, אבל זה קורה, לא מדובר רק בסרט גרוע, מדובר בסרט הגרוע ביותר שנראה בישראל בשנת 2004. כמה חבל.

את הביקורות המלאות ניתן לקרוא באגף הביקורות של אתר "סרט".