שבוע דוקומנטרי ב- yes +

ערוץ yes+ של הלוויין מציע בכל שבוע מבחר סרטים דוקומנטרים מרהיבים, מעניינים ובדרך כאלו שלא חוסכים מהצופה מראות לא נעימים. אבל מה שחשוב יותר מכל הוא שהסרטים שמציג הערוץ הזה נבחרו בקפידה והנושאים בהם הם עוסקים הם אנושיים וגורמים לנו לחשוב פעמיים על מהות החיים שלנו כבני אדם וייחסינו אל האחרים. נושא זה מקבל ביטוי נוסף בסרטים שיוקרנו השבוע. במהלך השבוע מוקרנים בערוץ סרטים בני 50 דקות ואילו ביום חמישי מוקרן סרט דוקומנטרי באורך מלא.אלו הסרטים שיוקרנו השבוע:
יום ראשון, 25 ביולי

נידונים למוות בארה"ב האנטסוויל, טקסס היא עיירה קטנה של 35,000 תושבים, אבל היא גם בירת "ההוצאה להורג" של ארה"ב, שהצליחה להפוך את עונש המוות לעסק כלכלי פורח. בעוד קולות רמים של מתנגדים נשמעים ברחבי העולם, האומה האמריקנית ממשיכה להימנות על המדינות המעטות המטילות עונש מוות (בנוסף לה, גם סין, איראן והרפובליקה של קונגו). הסרט עוקב אחר תושבי העיירה, אסירים ואזרחים הגונים, ומעלה שאלות מוסריות הקשורות בהוצאה להורג והדעות השונות סביב הנושא השערורייתי.

יום שני, 26 ביולי
נעדרות
מאז 1993, יותר מ- 200 נשים צעירות נעלמו מהעיר סיודאד חווארז, על הגבול בין מקסיקו לטקסס. הן נחטפו, עונו, נאנסו ונרצחו, אך בכך לא תמה הפרשה. הנשים ומשפחותיהן הפכו לקורבנות של עוני, פוליטיקאים מפוקפקים, שוטרים מושחתים ותקשורת אדישה. חשודים נתפסו ונשלחו לכלא, פוליטיקאים התחלפו, שוטרים מושחתים פוטרו אבל גופות מושחתות של נשים צעירות המשיכו להופיע במדבר. מי אחראי לפשעים, ומדוע הרשויות והתקשורות לא עושות מספיק כדי לעצור אותם? "נעדרות" מנסה לענות על השאלות המטרידות, בעזרת ראיונות עם משפחות הקורבנות, פוליטיקאים וראשי ארגונים המעורבים בחקירה המתמשכת. התעלומה עומדת בעינה, וכאילו לחזק את העדויות שהסרט חשף, במשך 18 חודשי הצילומים, 50 נשים צעירות נוספות נרצחו.

יום שלישי, 27 ביולי
הרצח של אמט תיל
באוגוסט 1955 נשלח אמט תיל, נער בן 14 משיקגו, לבקר את קרובי משפחתו במיסיסיפי. במשובת נעורים שבאה להרשים את חבריו הוא שרק לכיוונה של קרוליין בריאנט, אישה לבנה. אמט לא יכול היה לדעת כי מעשה נעורים זה היה עבירה חמורה על חוקי הדרום הגזענים. באישון לילה הוא הוצא בכוח ממיטתו, הוכה ונורה בראשו. שלושה ימים לאחר מכן גופתו המושחתת נמשתה מנהר הטלהאצ'י. הסיפור היה יכול להסתיים בנקודה זו, אלמלא החלטה אמיצה של מאמי תיל, אמו של אמט. היא נעתרה לבקשתם של מנהיגי התנועה לשיווין זכויות וארון הקבורה של אמט נשאר פתוח, תוך בקשה מהקברן לא "לתקן" את פניו של הילד, כדי שהעולם כולו יראה מה נעשה לו. עשרות אלפי אנשים עברו ליד ארונו, שהוצג בכנסיה בשיקגו במשך ארבעה ימים. אחד מכל חמישה התמוטט אל מול פניו המעוותות של הנער המת. העיתונים היו מלאים בתמונות הזוועה ואמריקה נאלצה להתעורר מהשאננות שאפפה אותה. עדי ראייה טענו כי את הפשע ביצעו במשותף בעלה של קרוליין, רוי בריאנט, ואחיו למחצה, ג'י-וו מילאם. השניים נעצרו, אבל המשפט היה לא יותר מקרקס שביזה את ערכי הצדק האמריקאים. חבר המושבעים הורכב מ-12 גברים לבנים. השחורים צפו במשפט ממרפסת מופרדת, בעוד הלבנים, שהיו בקומה בה התנהל המשפט, התלוצצו בגלוי עם אנשי התביעה והמושבעים וקיבלו חטיפים ושתייה. המשפט ארך חמישה ימים ובסופו נמצאו הנאשמים זכאים. זמן קצר לאחר מכן מכרו השניים את סיפורם, הכולל תיאורים מדויקים ומפורטים על הדרך בה ביצעו את הרצח של אמט תיל.

יום רביעי, 28 ביולי
פשעים ברשת
סרט המתעד את הסכנות העומדות בפני עולם האינטרנט ובפני אלה המשתמשים בו, באופן פרטי או מסחרי. ראיונות עם מומחים מהאף.בי.איי המנסים לאכוף את החוק גם בעולם הוירטואלי החדש, אנשי חברות היי-טק, בכירים מתחום הבנקאות ועם האקרים.

יום חמישי, 29 ביולי – תיעודי באורך מלא
אבודים בלמנשה
"אבודים בלמנשה" הוא סרט תיעודי מז'אנר "מאחורי הקלעים", העוסק בסרט שמעולם לא צולם. "אבודים בלמנשה" מספק עוקץ לא צפוי: זהו סיפורו של סרט שלא קיים. במקום הצצה אל מאחורי הקלעים, הסרט מספק מבט נוקב על המציאות האכזרית של תעשיית הקולנוע. עם דרמה הנעה בין קונפליקטים אישיים לסערות ענק, זהו תיעוד של התפוררות סרט. בספטמבר 2000, כשהמצלמות התחילו לצלם על הסט של הבמאי טרי גיליאם את העיבוד החדש לקלאסיקה "דון קישוט", צוות ההפקה כבר הספיק לעבור הרבה – עשר שנים של הכנות, מפיקים מתחלפים ושני ניסיונות כושלים להתחיל בצילומים. גיליאם הצליח לעשות את הבלתי אפשרי ולגייס סכום של 32 מיליון דולר ממשקיעים אירופאיים. העובדה כי הכסף לא הגיע מהוליווד צפנה בחובה הבטחה כי בכך נוטרלו הלחצים ההוליוודיים ונפתחה הדלת לחופש אומנותי. אלא שהאידיאולוגיה המחתרתית של גיליאם, בעצמו "דון קישוט" היוצא כנגד הוליווד, עלתה לו במוניטין בעייתי כחולם היוצא נגד כוחות אימתניים.