Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: עטאש-צימאון

מבקרי הקולנוע בארץ תמימי דעות, "עטאש/צימאון", סרטו של תאופיק אבו ואיל, הוא אחד מהסרטים הישראלים הטובים שהופקו בארץ, ויש כאלו שהכתירו אותו כסרט הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים. כל זאת למרות שהסרט לא דובר עברית, לא עוסק בקהילה היהודית או הישראלית ושמה של מדינת ישראל מוזכר בסך הכל פעמיים וגם כך כבדרך אגב. אין חיילים, אין פיגועים, אין דתיים ואין תל אביב. אז מה יש? עוצה ריגשית וויזואלית שכמותה לא נראתה בשנים האחרונות בקולנוע הישראלי ובכלל.

כוחו הגדול של הסרט הוא חוסר זהותו, זהו סרט ישראלי שנוצר על ידי במאי ערבי, נראה כמו סרט איראני מוצלח עם מגע אמריקאי / איטלקי באמרות הקולנועיות שלו. אבו ואיל מצא לעצמו סגנון ייחודי שמזכיר לעיתים את סרטיו האפיים של סרג'יו ליאונה. שימוש מושלם בצילומי תקריב וניצול מקסימלי של תנאי השטח ואתר הצילומים בו בחר למקם את עלילת הסרט. כמו כן דו השיח שבין הבמאי לצלם, אסף סודרי, שזכה בצדק בפרס אופיר על צילום, הוא מושלם ונראה כי השניים, שעבדו בעבר על סרט קצר, נמצאים בסינכרון אומנותי.

משפחה בת חמש נפשות ואתון מתגוררת בשום מקום בעמק בין הגבעות. הם לא נמצאים במקום הזה מרצונם. לפני יותר מעשר שנים הם התגוררו בכפר המרוחק כמשפחה נורמאלית. הבת הבכורה, ג'מילה, פגעה בכבודם במעשה אהבה אסור. האבא - אבו שוקרי, שלא היה מסוגל להרוג את בתו האהובה, לקח את משפחתו למקום נטוש הרחק מעיני בני הכפר המשפילות. שוקרי, הבן הצעיר, אשר רוצה להמשיך ללמוד בבית הספר של הכפר, מתקשה לעמוד בדרישות אביו לעזור בעבודה המפרכת שמפרנסת את משפחתם: הפקת פחם מעצים שהם גונבים מהיער הסמוך. אבו שוקרי מחליט להרכיב צינור מים זורמים למקום מגוריהם אך מישהו מחבל בצינור ובני המשפחה צריכים לשמור עליו כל לילה. שוקרי נקרע בין חובת הציות לאביו לבין ההזדהות עם אמו ואחיותיו.עובדה מדהימה היא שצוות השחקנים המצויין של הסרט מורכב בכלל מקרובי משפחה, חברים ושכנים. חוסיין יאסין מחג'נה שמגלם את אבי המשפחה, אבו שוקרי, הוא מנהל עבודה בבנין. תושב אום-אל-פחם. אמאל בוויראת (אום שוקרי) היא עקרת בית ואם לילדה בת 8. תושבת אום-אל-פחם ובת משפחתו של הבמאי. ג'מילה אבו-חוסיין שמגלמת את חלימה - האחות הצעירה בסרט היא מזכירה במקצועה. ואחמד עבד אלגאני, שמגלם את שוקרי והוא התגלית הגדולה של הסרט הוא בכלל תלמיד תיכון ובן אחותו של הבמאי.

רובא בלאל מנצרת שמגלמת את ג'מילה היא היחידה שיש לה ניסיון והשכלה במשחק. היא השתתפתה במספר הצגות אולם "עטאש" הוא סרטה הראשון.

אין כל ספק כי את הסרט הזה ילמדו באוניברסיטאות בארץ (ומי יודע אולי גם בעולם) הוא כבר זכה בפרסים לא מעטים בפסטיבלים חשובים ביותר כולל פסטיבל קאן (זוכה פרס הביקורת הבינלאומית), פסטיבל ירושלים (זוכה פרס "וולגין") ועוד.

הבמאי, תאופיק אבו ואיל הוא יליד הכפר הפלסטינאי אום אל-פחם. הוא סיים את לימודי הקולנוע שלו באוניברסיטת תל אביב, ומאוחר יותר אף עבד בארכיון הסרטים של האוניברסיטה. הוא שימש כמורה דרמה בבית הספר ע"ש חסן ערפה שביפו ובמקביל עבד על סרטו הארוך הראשון, "עטאש – צימאון". הוא ביים מספר סרטים קצרים ובהם הסרט "יומנה של זונה ממין זכר" (1999) שאותו צילם אסף סודרי.

ומה פרושו של שם הסרט, הבמאי מסביר: ""צימאון" הוא לא רק הכותרת, אלא גם האווירה של הסרט. אני מדבר ב"צימאון" על הצמא למים, לאוכל, לחופש, לסקס, לארוטיקה, לתשוקה... "צימאון" לחיים עצמם".

חשוב וכדאי לראות את הסרט הזה בבתי הקולנוע, עוצמתו הוויזאולית תאבד מהשפעתה על מסך הטלוויזיה. אין תחליף לראיית הסרט באולם חשוך על מסך גדול. כאשר תצאו מהאולם הסרט לא יעזוב אתכם למשך ימים רבים ואז תגלו שאתם "צמאים" לעוד עטאשים כאלו. מי ייתן והיוצרים הישראלים העתידיים ירימו את הכפפה וינסו להגיע לרף הגבוה שהציב בפניהם אבו ואיל.